ביקורת ספרותית על דלת אמות מאת יערה ענבר
ספר מעולה

---

אודה ואתוודה כי כמעט ולא קראתי ספר זה.
איני דתי ולא, כל שכן, חרדי. ההתעמקות בתלמוד נראתה לי , עד לקריאת ספר זה, טובה לחרדים. נתקלתי בפרשנות "משפטית" שניתנה על ידי רב לסוגיה מסויימת, והוקסמתי מהמתודולוגיה שלה.
ומצד שני , אמרתי לעצמי, " נו, זה כל עורך דין להטוטן יכול לעשות".

הפעם גיבור הספר הוא פרופסור לתלמוד, חילוני במוצאו, וחילוני כיום, שמדבר על ערכים אנושיים המצויים בתלמוד ויחס הרבנים אליהם.
אחד מהעיקרים שמוזכר שם הוא קידוש ומתן מקום למחשבות שיוצרות מחלוקת או "איפכא מסתברא" שנדרשה בשביעי לאוקטובר, ולא הייתה. ויש עוד דוגמאות.
בטרם תידרשו ללבוש קפוטה ושטריימל, אומר כי הדברים שנאמרו לעיל, הם במסגרת הסיפור.
עיקר הדברים הם ביחסים במשפחה, שמובילים לגירושין של ההורים, והשפעתם על התפרצות שקט והסתגרות קטטוניים אצל הבן. נ(ו)חם שמו.
הפורקן של הבן הוא בצילום, ובזה הוא מבטא את עולמו הפנימי.
היחסים במשפחה דינמיים ומרתקים, אנושיים כל כך, בכל הקליפות שלהם. אלישע האב שמנסה להתקרב לנחם אבל חסר כלים, לילי האם עם יכולות מעשיות לא שימושיות, ומעגלי המשפחה המורחבים. בל נשכח את פוקוס, כלב רחוב , בעל תבונה ואינטואיציה שמשמן את העלילה.
ספר כתוב בכישרון, שווה קריאה.

» ביקורות נוספות של אורי רעננה
» ביקורות נוספות על דלת אמות