שם הספר קונסטלציה של תופעות חיוניות הוא הגדרת המילה "חיים" במילון רפואה רוסי. העלילה הראשית של הרומן מתרחשת בארבע ימים בשנת 2004, בזמן מלחמת העצמאות השנייה של צ'צנייה, אך באמצעותך פלאשבקים עד לשנת 1996 הרומן מספר את סיפור שתי מלחמות העצמאות של צ'צ'נייה. עלילה המרכזית עוקבת אחרי צמד רופאים: היא מתנחת מנושא והוא רופא כושל אשר מנסים לתפעל בית חולים נטוש תחת הכיכוש הרוסי, בעודם מחבאים ילדה שאת אביה הרוסים חטפו. " פשוט חובה לקרוא את הספר הזה! גורם להאמין בנסים... פרוזה רבת חסד ועמוקה שמעזה להיות רכה ומטלטלת כאחד. שגורמת לאירועים המרוחקים ביותר להראות קרובים להדהים. " וושינגטון פוסט " סופר מצויין... מזכיר את ג'וזף הלר של מילכוד 22 ואת ספרן פוייר של הכל מואר... שספרו הוא תוצאה שאפתנית ואינטיגנטית, אנושי ואבסורדי בו זמנית." ניו-יורק טיימס "יצירת אומנות שתזכר ותהייה בעלת משמעות הרבה אחרי שצ'צנייה תרד מכותרות העיתונים... ביד בטוחה הוא מחייה את האירועים… מלהטת בין חסר לטרגדיה. כל דבר בספר הזה מלווה בפעימת לב כואבת ומלאת תקווה." סן פרנסיסקו כרוניקל "בפאתוס ובהומור מפתיע, מארה מקפיד להתקמד ביחסים, במאבקים ובניצחונות הקטנים של קבוצת הדמויות שהגורל מכה בהן... רומן מלא אנושיות ותקווה, מרומם נפש. יצירת מופת." Entertainment Weekly "מרגש, ניתוח מבריק של ההשפעות המרעילות של מלחמה. אבל הגדולה היא להפוך את החומרים האפלים הללו לסיפור שהוא טוהר קסום, מואר בתקווה... מארה הוא סופר מפואר, וירטואוז של שפה ושל קווי עלילה מרובים." הלונדון טיימס אנתוני מארה היה בין התיירים הראשונים שבקרו בצ'צנייה, הביקור הזה התרחש שש שנים לאחר שתחיל לחשוב על הרומן, אחרי שזה כבר היה כתוב וכחצי שנה לפני שראה אור. ואז הוא גילה שהוא עשה טעה: המדרגות הנעות הראשונות בצ'צניה הותקנו ב-2007, מה שהצריך שינויים בטיוטה האחרונה של הספר. מלבד זה התחקיר שהוא עשה מקריאה וחיפוש באינטרנט היה נאמן למציאות. התחקיר בעיניו הוא החלק הכייפי "כמו שדן בראון אמר פעם: 'אל תכתוב על מה שאתה יודע אלא על מה שאתה רוצה לדעת." הביקורות על הספר מעידות שגם ספר שנכתב כולו מתחקיר יכול להיות לא פחות ממצוין. נדיר למצא ספר ביכורים שכולו מתחקיר ולא נשען בכלום על האוטוביוגרפיה של הסופר, אך מארה טוען שחייו פשוט משעממים. מארה, בן 28, נראה צעיר ומבוגר כאחד: הוא מתנהג כילד אבל שיערו מאפיר, הוא טרם סיים למודי הכתיבה וכבר הוציא רומן ראשון. המורה שלו לכתיבה - זוכה פרס פוליצר אדם ג'ונסון - אמר שלצוות המורים אין הרבה מה ללמד את אנתוני, והם גם לא יכולים לקבל קרדיט על כתיבתו. הם בגילו נאבקו עם קונוונציות ודרכי כתיבה מסורתיות בעוד הוא זרק הכל דרך החלון וכתב רומן שלם בוגר ועמוק כמו סופר בשיא כוחו. מארה התחיל להתענין בצ'צניה כאשר היה בחילופי סטודנטים ברוסיה במהלך התואר הראשון ב-2006. הוא הגיע זמן קצר לאחר הרצח של אנה פוליקרובסקייה - העיתונאית שחשפה את האבלות שעשו הרוסים בצצ'נייה. בתחתנת הרכבת התחתית הוא ראה חיילים משוחררים מן המלחמה בצ'צ'נייה שותים ומקבצים נדבות. "כמו כל אמריקאי לא ידעתי כלום על צ'צ'נייה - לא איפה זה על מפה ואפילו לא איך מאייתים את זה." התחלתי לקרוא על המקום, על המלחמה. כשנפלו מגדלי התיאומים הייתי בחטיבת ביניים, חיית רוב חיי בתחושה שטרור קיים כל הזמן בכל מקום. כך שכתיבה על צ'צניה הרגישה טבעית." מארה הוא יליד וושינגטון לשני עורכי דין עסקיים. ...

בגיל שתים־עשרה מריה לגנה נאלצת להגר עם אמה מרומא ללוס אנג'לס, בעקבות מעורבותה במה שהוביל למעצרו של אביה שהיה מבכירי פרקליטי ההגנה המבוקשים ברומא והגן על מתנגדי המשטר עם עלייתו של מוסוליני לשלטון. חמש־עשרה שנים מאוחר יותר, ערב כניסת אמריקה למלחמת העולם השנייה, מריה היא מפיקה־שותפה באולפן סרטי מרקורי, ומנסה למנוע את התפרקות חייה האישיים והמקצועיים. בחודשים הבאים, כאשר האפלה מעמעמת את אורות לוס אנג'לס הבוהקים, אולפן סרטי מרקורי מהווה מורד משיכה למהגרים אירופאים רבי כישרונות, שמנסים להשתלב בתעשייה לאחר שברחו מארצותיהם. הגעתו של פליט איטלקי מעברו של אביה, מחייבת אותה להתמודד עם גורל אביה ועם גורלה שלה. סרטי מרקורי מציגים הוא מפגן יכולת של סופר שאת יצירתו כינה הוושינגטון פוסט "הבזק שמיימי שגורם לך להרים עיניים ולהאמין בניסים"....