ספר טוב

הביקורת נכתבה ביום שלישי, 18 בפברואר, 2025
ע"י אורי רעננה
ע"י אורי רעננה
נכנסתי לספר זה מכמה טעמים.
א. דמותו של יגאל אלון בהיסטוריה של הקמת מדינת ישראל, היא מוחמצת. זאת לדעת חוקרים רבים. פשוט הוא נפל ברשתו של בן גוריון, ולא קיבל את המגיע לו כשהדמות המקבילה היא משה דיין.
ב. אלון זכה לביוגרפיה מפוארת , כתובה על ידי אניטה שפירא שכל מה שאני יכול לעשות זה לגרוע מעוצמתה.
כשקראתי את הביוגרפיה שכתבה שפירא, הרחתי את הטבונים בכפר תבור כיגאל גדל שם עד למעבר ללימודים בבית הספר כדורי.ואילך.
מאידך, אלישיב שמשי הוא היסטוריון צבאי, אמיתי ( לא כמו כמה פיברוקים מפוארים על מלחמת השחרור). וככזה, הוא מרים עיניו אל המכלול. לדוגמה ספרו "היכן אני נמצא לעאזאזל" , על טעויות ניווט בקרב ומשמעותן.
הוא אינו מחליק בעיות מחד, ואין הוא כותב להביא לגיליוטינה את מושא הדיון שכשל או ההיפך.
אלישיב סיים את הצבא כאוגדונר, ואני סיימתי שירות מילואים עם אותו צוות,בתפקיד נהג טנק עם אותו צוות אורגני,( צוות בריבי), בכל המלחמות. ואני עוקב אחר ספריו.
בספר זה משתדל אלישיב להציג את יגאל אלון מההיבט הצבאי , הטקטי והאיסטרטגי. כיצד התפתחה אצלו הדמות של המפקד שלוקח אחריות לטעויותיו ולאלו של פיקודיו. כיצד הוא הבין נכוחה את הביטוי "בתחבולות תעשה לך מלחמה", וזאת באמת, במקרים רבים, במצב של "מעטים מול רבים".
אלישיב מצליח להביא את הקרבות ומורכבותן הן מנושאים איך להפיק יותר מהכוחות העומדים לרשותו, טקטיקות, הגישה העקיפה ועוד ועוד.
שלא כמו בספריו האחרים, חסרות כאן תמונות, ובעיקר מפות או תצ"א. השימוש בשמות הישובים הערביים המקוריים, צפוף מדי והקשה על הקריאה הרציפה.
מצד שני ניתן לראות צבא צעיר, ללא משמעת. לא אחת , מג"ד מחליט לסגת, מבלי לדווח על כך למעלה, כי ירו עליו מספר כדורים, החליט כי האוייב חזק יותר וכהנה וכהנה.
אותם מגדי"ם, ואחרים לא הבינו כי הכוחות האחרים תלויים בהם.
ובתוך כל הקרבות היו נצחונות, לעתים עם הרבה מזל.
בתוך הסיפור עולה הפוליטיקה.
יגאל אלון מתבקש לאייש תפקידים ברמות שונות. והנה הפלא ופלה, נבחרו רק אנ"ש, אנשי פלמח, קיבוצניקים. לא נבחר איש ( למעט מיקי סטון), לתפקידים אלו .
איך אומר אהרון ברק " חיפשתי , אבל לא מצאתי."
איך אומר אחי שהיה בצוות של התותחים שהבעירו את שדות החיטה ליד הדגניות ועצרו את הסורים במלחמת השחרור: עצרנו אותם יחד , הקידום היה לפי הקיבוץ.
גם כשצריך לספר לבן גוריון על הכשלונות בלטרון, נשלח בסוף רבין לבשר לו.
( למה זה מזכיר לי משהו באוקטובר?)
יצאתי בהרגשה כי בנושאים אלו ( מינויים, ודיווח לדרג בכיר), עדיין אנחנו מכים על אותו סדן, אולי עם פלפון ולא בג'יפ מקרטע.
ולבסוף כותרת הספר:
מספרים על נח( מהתיבה), כי היה צדיק תמים לדורותיו. והשאלה אם זה לדורו , או היה גדול מכל הצדיקים.
כותרת הספר בומבסטית. :... "הגדול מכולם?"
אני מזכיר למחבר הספר, אלישיב שמשי כי גם הוא מכיר אוגדנר שריון בשם מוסה פלד, שהציל את רמת הגולן, וזאת בפיקוד שקט ומבין.
האחרון זכה להיות מונצח על הקיר בווסט פוינט בארה"ב, כ.. אחד ממפקדי השריון הגדולים בהיסטוריה. ואל יהיה זה נקל בעיניכם.
נ.ב
שירתי ביום כיפור תחת פיקודו, אמנם כחפ"ש- עגלון של טנק.
18 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
רץ
(לפני חצי שנה)
מרגש - כי אלון זאת ישראל ערכית, אנושית שלקחה אחריות, אנחנו חייבים לו את העובדה שנצחנו במלחמת השיחרור.
אגב מיקי סטון, בא לפגוש בלוחמי הפלמ"ח, בעלייה הראשונה למלכיה, כמלציה עלובה, חסרת ציוד ומדים, אך הם שרו בקול גדול, כנראה את שירי כדורי. ואז סטון אמר, צבא שיווצא בשירה למלחמה לא יפסיד את המערכה.
|
18 הקוראים שאהבו את הביקורת