ביקורת ספרותית על לבד בברלין מאת הנס פאלאדה (orita)

ביקורת ספרותית על לבד בברלין מאת הנס פאלאדה

הביקורת נכתבה ביום חמישי, 30 ביוני, 2011
ע"י orita

ספר חשוב.
אני חושבת שאסור לתת ציונים ולבקר את הספר הזה מבחינה ספרותית.
מקבלת אותו בתודה ענקית.
תיאור של תקופה כל-כך אפלה. ספר שנכתב זמן כו קצר אחרי סיום המלחמה הנוראית הזאת, מפי אדם שטעם על בשרו את נחת זרועו של הגסטפו, היה מאושפז במוסד לחולי נפש ונאלץ לכתוב תחת פקודה שיר הלל לרוע.
בכשרון רב מצליח להעביר את האווירה של פחד, ייאוש, תסכול, חשדנות של כל אדם שחי בגרמניה ,לא חשוב מה השכלתו, מוצאו, גילו, תפקידו.
זילות בחיי אדם, שיכרון הכוח והעליונות, איבוד כל התכונות האנושיות.
העם הגרמני ישא את אות הקין למשך כל הדורות.
איך זה קרה? כמו שאנחנו לא מבינים איך הנידונים הלכו בציות ובשקט למחנות ,כאשר היה ידוע להם מה בדיוק מחכה שם, מבלי להתנגד ולהתאחד לכוח גדול - כך לעולם לא נבין איך ה"לא איש" הזה הצליח להצעיד אחריו המונים והביא אבדון גם לעמו.

14 קוראים אהבו את הביקורת

אהבת?

» ביקורות נוספות של orita
» ביקורות נוספות על לבד בברלין

טוקבקים

+ הוסף תגובה

orita	orita (לפני 13 שנים ו-10 חודשים) לא שופטת ולא מבקרת על אף שהדיון בנושא הזה התנהל אין ספור פעמים בחברה הישראלית. "אל תדין את חברך עד שתגיע למקומו." חלילה וחס במקרה הזה.
אפרתי	אפרתי (לפני 13 שנים ו-10 חודשים) חמדת צודקת היהודים לא היו רמבואים וגם לא ג'ק באואר. אפשרות ההתקוממות הייתה קלושה כשאין נשק ואוכל. היו מיליוני גילויי גבורה עצומים בשנים האלה, גבורה שלא קשורה להתקוממות: גבורה להבריח אוכל לגטו, גבורה להיות מורה בגטו, לחסוך מפתך כדי לתת לילדיך, להתחלק בפרוסה אחת עם מישהו אחר, לקבל מכות רצח על מה שמישהו אחר עשה ולא להלשין, להשאיר את ילדיך בידי גויים כדי להציל אותם, לחסוך טיפות שמן כדי להדליק נרות חנוכה במחנה, לא לאכול חזיר גם כשאתה חצי גווע, לא לגנוב אוכל ובגדים ועוד ועוד. להתנפל על חייל חמוש מלווה בכלב בידיים חשופות הייתה גבורה פחותה כי הייתה חסרת תכלית. ואגב, היהודים שהגיעו למחנות השמדה לא ידעו מה מצפה להם. רק כשהריחו את עשן המשרפות או קיבלו מידע מהזונדרקומנדו, הבינו.
חמדת	חמדת (לפני 13 שנים ו-10 חודשים) אורית רוב האנשים שהובאו למחנות לא ידעו מה מצפה להם ,ובדר"כ אחרי שירדו מהרכבות אחרי שעה כבר לא היו בחיים .תחשבי שנייה בתור אמא שאת שם עם ילדייך ,מה את עושה? מגוננת עליהם כמה שאת יכולה ולכן את הולכת איתם עד הסוף?!אני הייתי עושה כך .אני רואה בכל אותן נשים גברים גיבורים גדולים ,כי לא הייתה אפשרות להתנגד פיזית .זהו מקסם שווא של אידיאה שרווחה בארץ עד סוף המאה שעברה כמעט .היום זהו עוול לראות אותם כך .הם היו גיבורים יותר ממני וממך שחיים במדינה חופשית .
יוהנס1	יוהנס1 (לפני 13 שנים ו-10 חודשים) שואת העם היהודי שלום אורית, את קובעת כאן עובדה מסוימת שקשה לי מאוד לקבל אותה כנכונה. לא מעט מבין אלו שהגיעו למחנות לא ידעו בדיוק מה מחכה להם. לכן לא ניתן לומר על כולם שהלכו "כצאן לטבח".