ביקורת ספרותית על לבד בברלין מאת הנס פאלאדה
ספר מעולה

---

ספר מצוין, מאיר עיניים, חשוב ומיוחד מאוד על גרמניה הנאצית, מנקודת מבט נדירה של גרמני נרדף. עם זאת, כשהתחלתי לקרוא בו עם ציפיות בשמיים, לאחר שקראתי את הביקורות הנלהבות פה באתר, עברו עלי איזה שלוש או ארבע מאות של עמודים שחשבתי שלא כצעקתה. ששוב ההתלהבות היתה מוגזמת. לכן חשוב לי לדייק בביקורת הזו.

אל תבואו עם ציפיות לספר מטלטל שיפיל אתכם מהכסא. צפו לחוויית קריאה מלמדת, מעשירה, אבל גם קצת מתישה וקצת מעיקה. האיכות של הספר הזה נבנית עם הזמן, בהצטברות האירועים, בהיקשרות איטית לדמויות. לא ברגע ולא כהארה פתאומית.
קחו גם בחשבון שמדובר בספר שמטפל דווקא בשוליים החלשים של החברה הגרמנית, ולעיתים קרובות לא בדמויות שקל להזדהות איתן. לא באנשים שהם מה שנקרא "כמוני וכמוך", אלא דווקא בנוכלים קטנים ומרגיזים או שתיינים עלובים, לצד דמויות חיוביות יותר שגם הן לעיתים קרובות אומללות ומעוררות רחמים. כל מיני מזדקנים בודדים וקשי יום. אנשים מסכנים במיוחד ולאו דווקא סטנדרטיים.
עוד יש לדעת שהאופן שבו מסופר הסיפור, לפחות עד חלקו האחרון, מזכיר מחזה אבסורד, אולי אפילו פארודיה, יותר מאשר סיפור ריאליסטי מציאותי. כמובן שהאבסורדיות הבלתי נתפסת של השלטון וחוסר הצדק המשווע מכל פינה תורמים לכך, אך יש לכך סיבות נוספות: גם הנימה הביקורתית-אירונית שמלווה את תיאור ההתרחשויות ומקצינה אותן, וגם כי אותן דמויות מעטות שהספר עוסק בהן נמצאות בכל מקום, ונפגשות כל הזמן אחת עם השניה באקראי, כאילו אין אנשים אחרים בברלין. יש בזה המון חן ספרותי, שכל עלילות המשנה קשורות זו לזו ומתחברות, אבל זה נותן הרגשה יותר של הצגה ופחות של מציאות.

אחרי שאמרתי את כל זה, ושתי הנקודות שציינתי קצת הפריעו לי בתחילת הקריאה, כי ציפיתי למשהו אחר, שיהיה קל יותר להזדהוּת אישית ופחות מסוגנן, סיימתי את הספר בתחושה שזה אחד הספרים היותר טובים שקראתי השנה. כתוב בצורה קולחת מאוד ואנושית, נטולת פאתוס או הירואיות, הספר מציג תמונה מרתקת של גרמניה בתקופת המלחמה, מזווית מאוד מיוחדת.

בויכוח האם הספר מתאים למי שרוצה להציג את "גרמניה האחרת" או לא, אני מסכימה עם מי שטוען שכן. תמונת העולם שהספר מציג היא שרוב הגרמנים לא היו נאצים נלהבים, אלא פשוט אזרחים מפוחדים עד מוות שחיו בחרדה איומה ותחת מעקב בלתי פוסק של השלטונות ושל השכנים הנאצים שלהם. כן, הם הצביעו עבור היטלר ב-33', אבל כשקלטו את הטעות, כבר היה מאוחר מדי. לפי הספר, הסיכונים שאזרח תמים היה צריך לקחת על עצמו ולו גם כדי לבצע את פעולת המחאה הקטנה ביותר, היו בלתי הגיוניים. גם הקורא יכול לנסות להעמיד עצמו במקומם ולשאול את עצמו האם היה נוהג אחרת. לי נראה שרמת החדירה לחיי הפרט המתוארת בספר לא לגמרי סבירה. כדי להגיע לרמות מעקב שכאלה, ולמצב שאתה מתעמר ומתעלל בכל אדם ששמו בסך הכל עלה כמכר של נחקר אחר במרתפי הגסטאפו, היה צורך להעסיק חוקר על כל תושב. כשמתוודעים לביוגרפיה האישית של המחבר אפשר להבין מדוע הספר כתוב מתוך זווית חרדתית ופרנואידית שכזו, אבל יש בו בהחלט נימה של הצטדקות גרמנית.

מה שכן, המסמכים שמצורפים בסוף הספר, הלקוחים מהמקרה האמיתי שהמחבר התבסס עליו, מעבירים צמרמורת. כאילו באים להגיד: זה אולי נראה לכם כמו תיאטרון האבסורד עד עכשיו, אבל ככה זה היה באמת.

בשורה התחתונה: ספר באמת מעולה ובלתי נשכח שהיה צריך לתרגם אותו כבר לפני שנים רבות. מומלץ ביותר.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על לבד בברלין