הביוגרפיה של <mark>אנרי טרויה</mark> מספקת לנו הצצה מעניינת לנבכי נשמתו של הסופר הדגול ולתקופה שבה הוא חי. "ביוגרפיה מרחיבת דעת" כך נכתב עליה, "הכתובה כפרוזה
משובחת ומרתקת לא פחות מכל יצירה שכתב הסופר עצמו" . במילה אחת- פנטסטי.

בהיותו כבן 30, כתב טולסטוי ביומנו :" כמה מגוחך הדבר, שאדם שהתחיל לכתוב כללי חיים בהיותו בן חמש עשרה, עדיין עוסק בכך בהגיעו לגיל שלושים מבלי לקבל ולהגשים אפילו אחד מהם ". משפט שמאפ

<mark>אנרי טרויה</mark> חובב את גדוליה של אירופה ומרבה לעסוק בהם כביוגרף. ביוגרפיה של זולא הותירה רושם עז, של בלזאק פחות. עתה הגעתי לקתרינה הגדולה, קיסרית רוסיה, זו שהחליפה את אליזבט, אף היא קיסרית. טרויה מרבה לסגור חשבונות עם רוסיה ועם הפאר שלה, המתחרה בזה של צרפת.
קצת פרופורציות בהתחלה:
עד לאמצע המאה ה-18 הספרות הרוסית לא היתה קיימת, פשוטו כמשמעו. רבים ורבות בחצר המלוכה אף לא ידעו קרוא וכתוב, מכאן, שספרות

אמיל זולא - שבר שתיקה

ויכוח גדול התפתח אצלנו במשפחה, האם יש מקום לשוברים שתיקה, לאחר שהימין תקף אותם כשתולים ולכאורה חשף את קלונם.

אחד מפעילי הארגון המרכזיים של שוברים שתיקה שהוזכר כמי שמוציא את דיבת ישראל בחו"ל, הוא א. אותו בני מכיר מהשרות המשותף שעברו יחד בעורב צנחנים.

אני טענתי שגם אם א. איבד את הדרך ונסחף לקיצוניות שגורמת לו לקחת מקרים קיצונים ולהציג אותם במגמתיות, עדיין אין זה אומ

מפרי עטו של בלזק קראת מס' ספרים, רובם בלתי נסבלים. אהבתי את אז'ני גרנדה, קראתי פעמיים את אבא גוריו, בפעם הראשונה כספר חובה בתיכון ואהבתי, בפעם השניה לאחר כארבעה עשורים וטחנתי חצץ. עוד קראתי ונטשתי את עור היחמור הטרחני והמשעמם ואת אשה בת שלושים, טרחני ומשעמם אף הוא.
הניסיון שלי עם הספרות הצרפתית, האהובה עלי מאוד, עשיר. האהוב עלי הוא אמיל זולא, שביוגרפיה שלו נכתבה אף היא ע"י <mark>אנרי טרויה</mark>, כמו הביוגרפ

מה אני אגיד? איך בדיוק לתאר את דמותו של אותו רספוטין?
אדם ללא השכלה מינימאלית, בקושי קורא או כותב. כפרי מאחד מכפרי סיביר הרחוקה. אמנם גבר לא נאה במיוחד אבל... יש לו כריזמה מטורפת, מבט כל כך חודרני שאי אפשר היה לעמוד מולו ובעיקר גבריות שנשפכת ממנו כמו נהר שוצף. בנוסף לכל אלה, הבחור מלא ביטחון עצמי, שאפתן ובאמת ובתמים מאמין כי הוא שליח של האלוהים, מן ישו מודרני.
בעזרת כל התכונות הללו ובעיקר הסקס א

איזה ביוגרפיה מרתקת מפי סופר וחוקר היסטוריה רוסית, <mark>אנרי טרויה</mark>.
נהניתי, נהניתי, נהניתי !
העברה בהירה, מדויקת לא רגשנית של שנות הימצאותה ושלטונה היחיד של קתרינה הגדולה בארץ בלתי אפשרית הזאת.
לא המזל זיכה את האישה המדהימה הזאת בהישגים . היא הרוויחה את כל התהילה בעבודה עיקשת קפדנית ובאומץ ליבה ורוחה. גם החולשה הגדולה ביותר שלה לאהבה ולתענוגות הגוף לא פגעה ביכולת השליטה שלה בנתיניה ביד ברזל, ומ

תתבוננו בכריכה - כך נראה סופר צרפתי? אינטקטואל המוכר היום בעולם כולו כאחד הסופרים הגדולים בכל הזמנים! בתמונה נראה לטעמי גבר שמנמן, נהנתן , חסר אחריות?
לא כך ציירתי בעיני רוחי סופר ענק, ענק רוח? לא בטוח! זו ביוגרפיה של אדם שחי בצרפת בזמנו של נאפוליון ואחריו. שהדי הקרבות והמהפכה התרבותית-פוליטית-חברתית שיש הרואים בה החשובה בתולדות העולם המערבי מתחוללת. בשדות הקרב, במדיניות , בשינוי גישה למעמדות חב

וידוי קטן: את אמיל זולא אני מכירה כסופר שיצא להגנת דרייפוס, אך מעולם לא קראתי ספר שלו.
זוהי נקודת המוצא לסקירה שלי.

אמיל זולא היה בן 58 בשנת 1898, כאשר נזעק להילחם על הוכחת חפותו של אלפרד דרייפוס.
קריאה בביוגרפיה המצויינת אודותיו שכתב <mark>אנרי טרויה</mark> מבהירה שזרעי חוש הצדק שלו, חיפוש האמת ונכונותו לקרוא תיגר על השלטון ועל הסדר החברתי היו נטועים בו כבר בצעירותו.

יחד עם פלובר הוא ייסד את הזרם הנטו

לפני שנים רבות כשעוד למדתי בבי"ס התיכון הציבו בפניי בחירה בין שני מקצועות לימוד: ערבית וצרפתית.
היתה לי נטיה לבחור (כמו הרוב בגיל הטיפש עשרה) במקצוע הקל יותר, זה שישאיר בפני זמן פנוי לעיסוקי המיותרים. בחרתי בערבית.
למדתי כשנה את השפה, הברקתי בה מכל הבחינות, המורה חזתה לי עתיד במודיעין הצבאי והיה בכוונתה לשלחני לשעורים משלימים על חשבונה עד שנתקלתי במורה לצרפתית ביום סגרירי אחד בחנות לממכר ספרים ב