ביקורת ספרותית על הארנב מפטגוניה מאת קלוד לנצמן
ספר מעולה דירוג של חמישה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום שבת, 25 ביוני, 2011
ע"י הלל הזקן


קלוד לנצמן לנצח יהיה צרוב בתודעת הציבור הישראלי כאדם שיצר את המונומנט האדיר הזה שהוא הסרט "שואה"; 26 שנים חלפו וטרם התאוששתי ואני עוד זוכר את עצמי, נער בן 14, צופה בצוותא עם עוד כמה מאות אנשים -האולם היה מפוצץ למעשה- בחיזיון המהמם הזה, כמעט 12 שעות עם שלוש הפסקות קצרות "להתרעננות" עלק, קולנוע "לב", חורף 85 (אבא שלי אומר שזה הוקרן בכלל במוזיאון תל אביב, אבל לא הייתי מהמר על זה). כשנדלקו האורות סופסוף, כל הנוכחים נראו כשיבוטים מדוייקים האחד של השני : עיניהם דומעות, מבעם המום והם יוצאים בשקט בשקט, אל הלילה התל אביבי הקר והרטוב. אכן, לנצמן הביא בסרטו משהו שלא נראה קודם לכן מעולם בתולדות תיעוד השואה : הוא בעט לכל הצופים בראש ומעך להם את הלב וזאת - מבלי להזדקק ולו לפריים אחד המתעד זוועות ברגע ביצוען. לא ולא. 'הבנאליות של השואה' כינו את זה אז ומאז. ההוכחה הניצחת עבור העולם כולו, שמבצעי השמדת העם היהודי דה פקטו לא היו בני גזע אחר ולא יצורים מהחלל החיצון, אלא אנשים פשוטים שקיבלו לפתע רשיון להרוג, לאנוס ולהתעלל ועשו זאת, כמסתבר, בחפץ לב וברצון.

לנצמן, חשוב לדעת, הקדיש חלק ניכר מחייו לתיעוד תולדות העם היהודי בעידן המודרני. לפני "שואה" הוא צילם את "למה ישראל ?" ואחריה את "צה"ל", שני סרטי תעודה נוספים, אדירי מימדים ויקרי הפקה. מלבד אלה, הוא טרח למקם את עצמו ולהגיב באופן מוחץ, בכל פעם שזיהה איזושהי גחלת אנטישמית או אנטי ישראלית בחול'. אך לפני שנה והוא כבר כמעט בן תשעים, ריסק לנצמן בעיתונות הצרפתית איזה רב מכר הזוי, שנטל את אחת הדמויות הפולניות מהסרט "שואה" וכתב את 'סיפור חייה' כביכול, כדי לתרץ באמצעותו את סיועה המאסיבי של האוכלוסיה הפולנית בקידום השמדתם של היהודים בשטחה (למי שלא זכר, כל ששת מחנות ההשמדה המפורסמים לשמצה, ממוקמים בשטחה של פולין).

אלא שיחסה של ישראל אל לנצמן הוא, למצער, אמביוולנטי : בעוד שהממסד מחבק אותו בחום, מרעיף עליו שבחים (בצדק) ומסייע לו ככל שניתן (פתיחת שעריהם של בסיסי צה"ל) כולל במישור הכלכלי (לולא התערבותו האישית של מנחם בגין ז"ל, ידוע שצילומי והפקת "שואה" כלל לא היו מגיעים לסיומם), הרי שכמה וכמה מאנשי 'האינטלקטואליה המקומית' טורחים ללגלג עליו בכל הזדמנות, באופן האופייני כל כך למנהג 'ההלקאה העצמית' שפשה בארצנו; הם רואים בו יהודי גלותי ומתלהב, שאינו מבין לאשורה את המציאות הארץ-ישראלית. זכור לי היטב, למשל, מאמר שפרסם עליו ועל יצירתו, אחד שרואה את עצמו כ"מבקר צמרת" ושכותרתו הייתה - " השואה אינה דוברת צרפתית"... כאילו שלנצמן תרם 12 שנים ארוכות מחייו כדי לנכס לעצמו את תיעוד השואה, או משהו מהכיוון הזה. לא כבוד גדול לנו, בקיצור.

***

הספר "הארנב מפטגוניה" איננו רומן וגם לא פרוזה. עפ"י חלוקת היצירות הספרותיות הקשיחה המקובלת בישראל (בעיקר ל"ספרות מקור" ול"ספרות מתורגמת"), הרי שלא ניתן לסווג אותו. בצרפת זה יותר פשוט ותמצאו את הספר מיידית במדף ה"זיכרונות". יש דבר כזה.
לנצמן משתדל לשמר בספר איזשהו הגיון כרונולוגי, אבל איננו מצליח -וסביר שגם אינו רוצה- להימנע מלנוע אחורה וקדימה בזמן, אסוציאטיבית - וכנראה שזהו הגורל הבלתי נמנע כששיטת העבודה היא הכתבה למזכירותיך... לכך יש להוסיף את העובדה, שפרקי הספר אינם אחידים ברמתם ואינם מרתקים במידה שווה. הפרקים המוקדשים למשל לתיאורי חופשותיו המפרכות של לנצמן עם דה-בובואר ועם סארטר, יעניינו בוודאי בעיקר עכברי ביוגראפיות למיניהם, מעריצים מושבעים של השלישייה המפורסמת, אבל מה נגיד ? כמאמר הפתגם העממי "בהמתנה לסטייק - אוכלים שניצל", שני פרקים בקושי אחרי סיפורי הטריוויה החביבים הנ"ל, מגיע פתאום איזה פרק, כמו זה שמספר על ימי המחתרת בצרפת או אלה המוקדשים לתהליך הכנתו של "שואה", שמעיפים אותך לעזאזל וגורמים לך לסנן לעצמך בשקט - יא-אללה, טוב שטרח לכתוב, הלנצמן הזה... ומזל גם שבורך באריכות ימים...

התרגום הפעם -של חגית בת עדה- הוא סביר. איך אומרים אצלנו ? - "נאמן למקור". רק שלא יכולתי להימנע, עקב גילויה של גרסת המקור בצרפתית אצל הוריי המחרישים, לעבור באמצע הקריאה ממש, מגרסת "כתר" לגרסת "גאלימר" (אגב, באמת משקיעים אצלנו בכריכות של ספרים... הגרסה הצרפתית היא קרטון אוף-ווייט חלק לחלוטין. מה זה אומר עלינו ? ועליהם ?!). היה עשר.

לסיכום : בלגאן גדול למי שאוהב סדר והגיון, אבל עונג אמיתי למי שמחפש 'מקור ראשון'. הסטוריה בהתהוותה, מפיו של היוצר הספציפי. מבחינות רבות, קלוד לנצמן הוא אחרון המוהיקנים.
23 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
הלל הזקן (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
נו, ואת יכולה לקרוא באנגלית !...:)
שין שין (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
איזה כיף לך שאתה יכול לקרוא בצרפתית.
הלל הזקן (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
אני זוכר את זה. גם זו עקיצה כלפי לנצמן, אבל היא לפחות מצחיקה ואיטליגנטית.
דושקא : תודה !
אלון דה אלפרט (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
לא הבנתי מה נהיה בספר?

כש"צה"ל" יצא לאקרנים (או מה שזה לא היה אז), יהונתן גפן כב שמעכשיו, כשישאלו אותך אם עשית צבא, תוכל להגיד שלא, אבל ראית את הסרט
dushka (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
פרט שולי לחלוטין, אבל אבא שלך צודק. מוזיאון תל אביב.
ליז מאילת:-) (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
הנאה צרופה..:-)
yaelhar (לפני 7 שנים ו-5 חודשים)
וגם ראשון המוהיקנים...





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ