ביקורת ספרותית על הארנב מפטגוניה מאת קלוד לנצמן
ספר טוב

---

קודם כל, החיים של לנצמן היו מאוד מעניינים ומלאים. בתור נער הוא לחם נגד הנאצים והסתתר בפאריז הכבושה. בשנות ה-20-30 שלו הוא היה עיתונאי וביקר באינספור מקומות בעולם. באותו זמן בערך הוא גם ביקר באלג'יריה בזמן מלחמת אלג'יריה- צרפת, התיידד עם הקצינים האלג'יראים והתנגד בתוקף למלחמה. הוא גם חי שנים רבות עם סימון דה- בובואר והיה קרוב לז'אן פול סארטר, והכיר עוד אינטלקטואלים צרפתים מפורסמים (ז'יל דלז, כריס מרקר ועוד רבים). הסיפור חיים שלו קשור גם לסיפור של ישראל, החל מהסרט "למה ישראל" שהוא עשה וכמובן הסרט "שואה", שהופק בתמיכה של ממשלת ישראל בשנות ה-70-80. אני לקחתי את הספר מהספרייה אחרי שנתקלתי בו במקרה באחד המדפים. לקחתי אותו קודם כל בגלל "שואה", אבל יש בספר הרבה יותר מזה. העניין המרכזי, הרציונל המרכזי של הספר הוא אולי אומץ. לנצמן מצטייר כאדם אמיץ ובוטה, שנגעל ממש מגילויים של פחדנות. בתחילת הספר הוא מתאר אדם שלחם איתו ברזיסטנס נגד הנאצים וקפא מפחד כשהיה צריך להתקיף חוליה של משתפי פעולה. עד היום לנצמן לא סלח לו על זה. לנצמן גם מכיר מקרוב את הסכסוך הישראלי- ערבי בגלל הסרטים שעשה על ישראל ובגלל שביקר בישראל פעמים רבות. נראה שהוא ציוני בהשקפות שלו, הוא לא מבקר את ישראל אפילו פעם אחת ומרבה לכתוב על האומץ של החיילים הישראלים. הכתיבה שלו על סארטר ודה- בובואר עושה חשק לקרוא את הכתיבה שלהם. מבעד לעיניים שלו הם נשמעים כמו אנשים אמיתיים מאוד.
בנוסף לנושא של אומץ לנצמן גם נמשך מאוד לצד האפל, המכוער של החיים. אני חושב שמי שראה את "שואה" יכול להבין בדיוק על מה אני מדבר. ולמי שלא, מדובר על סרט של 10 שעות ומעלה, שמנסה לחקור את מנגנון ההשמדה הנאצי בדרך של ראיונות עם ניצולים, עם פושעים נאציים וכמובן צילומים במחנות ההשמדה (אושוויץ', חלמנו, טרבלינקה ועוד) עצמם. לנצמן כותב בספר שהסרט מנסה להבין את רגע המוות, את הרגע בו היו היהודים דחוסים בתאי הגזים ונאבקו על עוד נשימה. הסרט עושה את זה בדקדקנות כרונולוגית, בפירוט של אינספור פרטים טכניים , ובצילומים שמדמים את המסלול הנוראי שעבר על היהודים במחנות. הספר מספר על הגיבורים של הסרט, הנאצים והיהודים, ובכלל המוות קשור בספר מהרגע הראשון, מהפרק הראשון שמספר על המשיכה והדחייה של לנצמן מההוצאות להורג אליהן היה עד בצרפת של לפני מלחמת העולם השנייה.
אני חושב שהספר מעניין מאוד. ההרפתקאות של לנצמן (אחד הסיפורים המעניינים בספר הוא על החיים בצפון קוריאה. לנצמן ביקר שם לכמה שבועות וכתב על המדינה הקומוניסטית המדוכאת והסגורה כל כך פרק מעולה), הקשר שלו לגרמניה ולנאציזם (הוא גם למד שם בשנות ה-50. נדמה לי שזה היה בשנות ה-50), היחסים שלו עם נשים והקשר שלו לישראל, כולם מנוסחים במין קדחתנות, בהתלהבות, אותה קדחתנות שמאפיינת כנראה את החיים של לנצמן בכלל. ובהחלט אלו היו חיים מרתקים שמעניין לקרוא עליהם. וחוץ מזה, מי שמכיר אותי יודע שמספיק להכניס בכותרת של ספר את המילה "ארנב" בשביל שאני אהיה חייב לקרוא את הספר. בשביל לנצמן הארנב הוא חיה חמקנית, חופשיה, שמבטאת את החופש של החיים ואני מניח שהוא גם רואה את החיים שלו ככאלו.

» ביקורות נוספות של Salvatore_P
» ביקורות נוספות על הארנב מפטגוניה