ביקורת ספרותית על הארנב מפטגוניה מאת קלוד לנצמן
ספר מעולה

---

איש אחד שהכול קורה לו. גם מחתרת, גם סימון דה בובואר, גם וגם וגם ועוד עשה את אחת היצירות החשובות ביותר בתחום הקולנוע הדוקומנטרי - שואה. איש שיודע לספר סיפור, והקורא נסחף יחד אתו לעבר הפסגות הגבוהות בהרים, שם הוא מאבד את דרכו, מזל שגברת דה בובואר יודעת בין השאר גם לנווט כהלכה. והקורא צולל אתו ליגון העמוק, שכמעט וניתן להריח אותו, כשמתה אחותו האהובה. הקורא חושש אתו בעת הצילומים לסרט שואה, כאשר הרכב מתגלה מתחת לבית המרואיין. בקיצור, כל ההרפתקאות שבעולם, שזורות כמו פנינים במחרוזת קסומה. התאהבתי בסיפורים והוקסמתי מן האיש. מבחינתי מותר לו אפילו להמציא סיפורים - אם ירצה - אני מוכנה לשמוע הכול. דווקא החלק שנוגע לעבודתו בישראל, נדמה בעיני מפוזר ומקוטע. ייתכן שדווקא כאן היו מי שלא אפשרו לו להגיד באופן מלא את אשר על לבו. האופטימיות שעולה מן העלילות של לנצמן היא הלקח החשוב שהקורא לוקח אתו. ועוד עניין שבעיני הוא בעל משקל - יכולתו של לנצמן לתור אחר האנושיות המצויה בכל אדם, ולא משנה מי ומה עשה בחייו. גם הרוע הוא אנושי כמו גם הטוב. המבט הזה מאפשר לראות כמעט באופן מוחשי את האירועים. הוא מתמיד בחיפושו אחר הפרטים הקטנים שמהם תורכב התמונה הגדולה, כמו שעשה בסרטיו כך הוא עושה גם בספר הזיכרונות שלו. עם זאת ברור ללנצמן שכל קורא ירכיב לעצמו תמונה שתהיה תואמת את היכולות שלו לשבץ את החלקים כך שתיווצר לבסוף תמונה בעלת משמעות.

» ביקורות נוספות של גדפ
» ביקורות נוספות על הארנב מפטגוניה