ביקורת ספרותית על איים בזרם (2006) מאת ארנסט המינגוויי
ספר טוב

---

ובכן, המינגווי... הספר הראשון שלו שקראתי היה דווקא סיפורי ניק אדמס, אהבתי כל פרק בו ולכן ניגשתי בשמחה רבה ל"איים בזרם"; את הספר הנ"ל ניתן לחלק ל-3 חלקים, בעצם בדיוק כמו שהספר מחולק בכל מקרה; חלק ראשון "בימיני", הפרק העצוב והחזק ביותר בספר לטעמי בו גיבור הספר, תומאס האדסון, מבלה חופשת קיץ באי עם שלושת ילדיו בדיג, רחצה, שתייה ורביצה כאשר פרק הדיג בלב ים הוא אחד מקטעי הקריאה החזקים ביותר שיצא לי לקרוא, כל מילה נוגעת, כל רגש מועבר כאילו אתה שם ומשקיף מהצד, מעולה.
החלק השני והחלש בספר לטעמי, "קובה" הוא אסופה של שברי דיכאונות ברוחו של המינגווי בו גיבור הספר מבלה את זמנו בין שיכרון לפיקחות ותו לא.
החלק האחרון ואולי "המותח" ביותר בספר, "בים" הוא המינגווי במיטבו בתיארו של האדסון כגיבור הטראגי המוביל קבוצה של מלחים במרדף אחר ספינת מלחמה גרמנית, הפרק מתאר היטב את תחושת השליחות האישית של גיבורי הפרק לצד שאלות ה"בשביל מה אנחנו פה בכלל?" הצצות שוב ושוב במהלך הפרק.
שורה תחתונה, המינגווי במיטבו, ספר נהדר, לא קל ואפילו קשה מאוד לקריאה בשלבים מסויימים (ראה ערך "קובה") אך צליחתו מעוררת גבהות נפש והרגשה משמחת כאשר הטוב גובר על הכל.

» ביקורות נוספות של Kadugen
» ביקורות נוספות על איים בזרם (2006)