ביקורת ספרותית על הציפור הצבועה מאת יז'י קושינסקי
ספר מעולה

---

זהו ספר שקראתיו בנערותי ולא יכולתי לנער ממני את רישומו הקשה למשך תקופה ארוכה. הספר נכתב על רקע מלחמת העולם השנייה ומספר את סיפורו הלא יאמן של ילד בן שש שהוריו נאלצו להפקידו בידי משפחה אומנת כיוון שאביו נחשד בפעילות אנטי נאצית ונאלץ לרדת עם אימו למחתרת. אימו המאמצת של הילד מתה חודשיים לאחר אימוצו והילד נותר נטוש לגורלו. הספר מתאר בגוף ראשון כשש שנים בחייו של הילד אשר במהלכן נאלץ לנדוד מכפר לכפר על מנת למצוא מחסה. האזורים בהם הילד נדד היו אזורים כפריים נחשלים במזרח אירופה שתושביהם היו ברובם נוצרים קתולים, בורים ואנטישמיים. הילד, אל אף שהיה נוצרי, נפל קורבן פעם אחר פעם להתעללויות וגחמות שונות ומשונות של אותם כפריים וכל זאת רק בשל מראהו החיצוני (שיער שחור ועיניים שחורות) ששיווה לו בעיניהם חזות של צועני. הספר הזכיר לי במעט את סיפרו של צ'רלס דיקנס "אוליבר טוויסט" (ראה סקירה בנפרד), כיוון שהרקע של גיבורי שני הספרים דומה. דיקנס שמתאר את סיפורו הקודר של אוליבר, על רקע העוני והמחסור הנורא בלונדון של המאה ה- 19, שוזר בספרו גם הומור בשפע, תקווה וסוף טוב- דבר שכמעט אינו בנמצא ב"ציפור הצבועה" – שם העולם צבוע בשחור משחור. מצאתי את הספר ב"משומשים" אצל איתמר בזיכרון-יעקב וכשסיימתי לקרוא בו בשנית ממרחק של 25-30 שנה, נוכחתי לדעת כי הזמן שחלף לא הקהה במאום את עוצמתו. לא מומלץ לבעלי קיבה רגישה.

» ביקורות נוספות של זאבי קציר
» ביקורות נוספות על הציפור הצבועה