ביקורת ספרותית על הציפור הצבועה מאת יז'י קושינסקי
ספר טוב

---

וואו, זה אחד הספרים הקיצוניים שקראתי.

אבל אני חושב שזה הדבר היחיד שמאפיין את הספר, ובמקרה של קושינסקי אני מתחיל להריח לאיפה זה הולך, האם הוא יהיה מאותם הסופרים חסרי החן שיכולים להעמיד את הכתבים שלהם בקרן אורה רק ע"י עמידה על עיקרון אחד שאולי קצת מושך - קיצוניות?

סיפורו של ילד בן6 עזוב, שנאלץ לשרוד בסביבה הכפרית שאוצרת בתוכה שנאה גדולה לחזות שלו שלא בהכרח יהודית ויותר צוענית (שלמעשה אין שום איזכור למוצא שלו האם יהודי). הספר מחולק למין פרקים כך שבכל פעם הוא עובר מכפר לכפר ומעלילה לעלילה, וכל מקום מצליח להציג את הגרוטסקיות שלו בדרך הכי טובה ומזעזעת שאפשר.
יש בסיפורים יותר הווי כפרי וברברי מאשר כיוון יהודי כלשהו, ובאמת תיאור מעניין של האווירה הברברית והקשוחה ששררה שם.
עכשיו עם כל זה, זאת כן דרך מסוימת להציג את מה שקרה אז.

אם כי לסופר עצמו ששהה בבית מחסה ששמר עליו - החיים היו תותים, וכל מה שסיפר מן הסתם היה פרי דמיונו שאולי היה מבוסס על תחושות של אותה תקופה ועל סיפורים ששמע, זה יכול היה אולי להוריד קצת מהספר אבל אם בכל זאת אסתכל עליו כעומד בפני עצמו - מדובר בפיסה מעניינת ביותר על אף הדרך המטלטלת שהיא עלולה להעביר את הקורא בקיצוניות שלה.

אז כן, הסגנון של קושינסקי נשמע קצת מלוכלך, אבל בספר הזה יש עם מה לעבוד, ואם יש לכם קיבה חזקה, אני מאמין שתוכלו לתת לספר הזה איזה 4 כוכבים ככה

» ביקורות נוספות של oziko
» ביקורות נוספות על הציפור הצבועה