ביקורת ספרותית על הציפור הצבועה מאת יז'י קושינסקי
ספר טוב

---

ילד בן שש עזוב באזור כפרי ,כנראה פולין . הוא שחום עור ושיער בין אנשי כפר בהירי עור ושיער. יתכן שהינו יהודי , אולי צועני .זה לא משנה, הוא שונה במקום בו הבורות , האמונות הטפלות ושנאת האחר שולטים. הוא הציפור הצבועה ומסביב משתוללת השואה.
זה ספר אכזרי מאוד שאינו חוסך בתיאורי הזוועה. הוא מתאר את האכזריות של הטבע – חיה לחיה , את אכזריות האדם לחיות ואת האכזריות של אדם לאדם.
מוצא הילד וגם מיקום העלילה בכוונה מטושטשים , אני משער כדי ליצור מעין אוניברסאליות לסיפור . הילד יכול היה להיות כל ילד , האירופאים יכלו להיות בכל חלק אבל עדין ניתן להבין באיזה איזור מדובר.
השואה חוצה את העלילה על פני רכבות המוות ומלווה בתפקידי אורח של חיילים גרמניים אבל היא מעין תפאורה לעלילה . הרוע והאכזריות הוא ברובו של האיכרים וניכר שהיה שם גם לפני המלחמה. המלחמה\ שואה מספקת להם יותר הזדמנויות ומאפשרת לעקם את המוסר , אבל לאורך הספר, המספר מדגיש שהשנאה היא מקומית ואת מקרי החמלה על הילד הוא משאיר דווקא בידי חייל גרמני.

למרות שעוברים על הילד דברים נוראים לאורך הסיפור ואנו עוקבים אחר הישרדותו מגיל 6 עד 10 , יש ריחוק מסויים מדמותו. יש דאגה לגורלו אבל אין הזדהות. זה מזכיר מעט ספר בעל מאפיינים דומים : המחברת הגדולה.
הספר ממשיך גם אחרי המלחמה ומציג את הצלקות והפורענות שמלחמה כזאת משאירה משאירה בניצוליה.

הספר קצר וכתוב טוב ,אבל כמו שכתבתי לעיל לעיתים קשה מנטלית לקריאה. אני יודע שאי אפשר לתאר קמצוץ מהזוועות של השואה ומלחמת העולם השניה אבל בספר יש עומס של זוועות שבנקודה מסוימת – מבחינתי הקטע עם הארנבת - כבר מרגיש מוגזם. מורגש שהסופר מתאמץ מדי לזעזע ובנקודה זו נפגעת מעט חווית הקריאה.

זה ספר שראיתי על מדפי הספריות מאז שנות השמונים , משהו בעטיפה שלו ובשמו לא משכו אותי. אני שמח שקראתי אותו ואני ממליץ אבל ממש לא לכל אחד.

» ביקורות נוספות של cujo
» ביקורות נוספות על הציפור הצבועה