ביקורת ספרותית על הציפור הצבועה מאת יז'י קושינסקי
ספר מעולה

---

קראתי הרבה ספרים במשך חיי הקצרים. רובם המוחלט התרכז סביב ספרי אימה/פנטזיה או מדע בדיוני קליל.

סצנות קשות הן לא דבר שזר לי. אני לא סולד בקלות מגילויי פורענות ואלימות בהן. אני לא זורק את הספר ממני והלאה ברגע הראשון שהמתואר בו אינו עולה בקנה מידה אחד עם העולם הוורוד שאני מנסה לשאוף לו מסביבי ואני לא עד כדי כך יפה נפש שאחשוב שהאכזריות פסה לה מן העולם ובטח ובטח שלא תצעד לתוך החצר הפרטית שלי. אני לא אנוכי עד כדי כך ויהיר במידה כזאת שאחשוב שהעולם דפוק אבל אני בסדר. לעולם לא שכחתי שזה קורה במשפחות הכי טובות וגם לי זה יכול לקרות. אני לא מוציא את עצמי מן הכלל. לעולם לא. אני חי ונושם את העולם כמו שהוא- גוונים על גבי גוונים של לבן ושחור. המחלות,המגיפות וגילויי השנאה לצד חסד, יופי ורומנים מתקתקים. בכל יש אפילה. כמו שבכל יש אור. לעולם לא התכחשתי ליכול של זה וגם זה לזלוג אל תוך חיי עד לבלי היכר.

אבל כשהגעתי לעמוד העשירי ומשהו, סגרתי את הספר הזה.
לא יכולתי להמשיך. לא הייתי מסוגל. לא רציתי.
זה כאב מידי.
מיאנתי להאמין והפכתי לאדם אותו אני מתעב מכל- זה המתכחש אל מול האמת. אטמתי את אוזניי ואת עיניי.

במאמץ אדירים ואחרי שבוע של הפוגה-פתחתי אותו שוב. הבנתי שאם הסופר הזה טרח וכתב-אז כנראה שיש לו משהו חשוב להגיד לי ומן הראוי שאקשיב לו,שאתן לו הזדמנות. כמה שזה לא נוח לי בתור אדם שחי חיים נוחים ובטוחים. שלווים...

בדיעבד הסתבר לי שזה היה אחד הספרים הטובים ביותר שקראתי כל חיי. אם לא הטוב ביותר.

צדק ההוא שאמר לי פעם-ככל שתשקיע בספר שלך-ככה הוא יחזיר לך את זה, בריבית דריבית...

» ביקורות נוספות של יאסון
» ביקורות נוספות על הציפור הצבועה