הספר השני מסיפורי פלביה דה לוס דומה בהרבה דברים לספרו הקודם, "המתיקות שבתחתית הפאי". "הגרדום בקרחת היער" הוא ספר חמוד מאוד, בעל דמות מרכזית מצחיקה ומשעשעת ועלילה קצת עקומה ומוזרה. ספר כיף לקרוא בהחלט.
אלן ברדלי כותב את דמותו באהבה רבה. אי אפשר לא לאהוב את הקסם של פלביה או את קסמו של עולמה. לאנגליה של פלביה יש נוסטלגיה - תחושה יפה של עולם מיושן, שונה מאוד אבל גם יחסית קרוב. אפשר להאמין לטעם האנגלי הספציפי הזה, ולהגיד את האמת, זה נחמד מאוד. פלביה מצחיקה, חכמה להחריד (ואף חכמה מדי, עד חוסר אמינות הסיפור...) ומלאת חיים. היא עצמה מחזיקה את הספר וגוררת אחריו את הקוראים.
אבל יש גם נפילות. למשל, קשה להאמין להרבה מסיפורו של ברדלי. הדמויות שלו לרוב קיצוניות בהתנהגותם - חכמים מאוד, פשוטים מאוד, וכו' - וכל זה פגוע באמינות הסיפור. כמו כן, הרבה מהקסם של "המתיקות בתחתית הפאי" היה המקוריות, החסרה כאן.
"הגרדום בקרחת היער" הוא ספר טוב. לא טוב מאוד, אבל ספר חמוד מאוד, מצחיק לפעמים, מרתק לפעמים ותמיד כיף לקריאה.
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
•••
