אני מאמינה שאם אתם קוראים כרגע את הביקורת הזו, לבטח קראתם את "המתיקות שבתחתית הפאי", לבטח הכרתם את משפחת דה לוס, וחוששני שאם אתם קוראים שורות אלו גם אתם נפלת שדודים אחרי קסמיה של אותה פלביה.

אם כך המצב, לא נותר לי אלא לגלות אמפתיה.

אין דבר מדהים יותר מלקרוא ספר ולגלות שבתוך הספר מסתתרים סיפורים נוספים, כזה הוא הספר הנ"ל.
הקורא חושב כי הוא קורא על מעלליה של פלביה הנודעת לשמצה, הילדה המבריקה ביותר שידעה העיירה האפרורית הזו, ובדיוק שאתם באמצע הפרק הראשון אתם מגלים כי בעצם אתם קוראים על קורותיה של אנגליה, על ההתיחסות לשבויים הגרמנים, על שתיקות תמוהות בעיירות בריטיות, על בולים, על בובנאים(!!),מחזות ומוסיקה, רעלים וכימיה ובין כל זה, נשאר עוד זמן להתבגרות.

יש הרגשה של תמימות לאורך הסיפור כולו, ולמרות זאת לדעתי הוא מתאים גם לבוגרים מבניינו.

קשה לי להאמין שקראתם את "המתיקות..." ולא התאהבתם נואשות בפלביה, במקרה שאתם יחדי הסגולה הללו,הכינו את עצמכם- לא הגיוני שתעמדו בקסמיה בספר הנ"ל.

אם לומר את האמת: רציתי אפילו להיכנס לאתר המעריצים שלה,


עצרתי את עצמי, בכל זאת, אני כבר לא בת 15.

תקראו, ההנאה מובטחת.

פלביה דה לוס היקרה, איך כולם שבויים בקסמייך ? בשיקוייך בחוכמתך ובתעלוליך, אבל אני לא.

את בת 11 חכמה, פיקחית, בלשית חובבת, שנונה מתוקה ומה לא רק שבחים יש לי לומר עליך אבל....

אז מה היה לנו פה? יש תעלומה, יש גופה, יש מתח ,יש מהכל אז מה חסר לנו פה?

בעצם לא חסר כלום כי יש הומור, יש דמות מעניינת של ילדה אשר מבלה את זמנה במעבדת הכימיה של דודה, דמויות מעניינות ,תקלות מעידות, פתרונות ושנינות ובכל זאת לא התחברתי.

ולמה בעצם לא ממש התחברתי? חשבתי והגעתי למסקנה שמה שהיה הכי חסר לי כאן זה...

בלש אנגלי מחוספס ומסוקס עם הרגלים מגונים שותה בירה ולא ישן בלילות.

היי אבל זו רק אני - שבויה של ספרי מתח בלשים בריטיים -

המתיקות שבתחתית ה....גרדום שביער... כנראה שלא עושים לי את זה ....סורי

אתם זוכרים את מיס מארפל? הגברת הקשישה עם הלחיים הורודות והסריגה, המתגוררת בכפר קטן ונידח, בו מתרחשים פשעים, רציחות, גנבות ועוד, בכפר המאכלס אולי 50 בוגרים וכמה זאטוטים? אז בת דמותה הצעירה נולדה לאלן ברדלי.

פלאביה דה לוס היא בת 11, חיה בכפר נידח, באחוזה מתפוררת, עם אביה ושתי אחיותיה, יש לה חיבה לכימיה מעשית - היא יודעת לרקוח רעלים קטלניים יותר ופחות, והיא ילדה כה סקרנית וחכמה, שהיא מצליחה לפתור פשעים, רציחות, וכו' הקורים בכפר שלה, המאוכלס אולי 50 בוגרים וכמה זאטוטים...

הספר - כקודמו "המתיקות בתחתית הפאי" חמוד מאד. הוא מתרחש באנגליה ב 1950 (זאת אומרת שפלביה היא היום בת...עזבו, לא כדאי לחשב) עם תום המלחמה - עדיין מלקקים שם פצעים: החיים בצמצום, אנשים שחזרו מהמלחמה בהלם קרב, שבויי מלחמה שהועסקו בחוות חקלאיות, ובעיקר - קהילה קטנה וברובה חקלאית - כל אחד יודע יותר ממה שצריך על שכניו, וכאנגלים הם נוטים לשתוק על מה שלא צריך, ולדבר על שום דבר.

זה מסוג הספרים שאני קוראת בהנאה, למרות שחוסר ההגיון בסיפור ובדמויות הוא עצום: הילדה כה חכמה, מסוגלת לצטט תרכובות כימיות כולל מי זיקק אותן לראשונה, מסוגלת להבין מי רצח את מי ולמה ורוב המבוגרים סביבה נראים כמעט מפגרים. יחד עם זאת הילדה החכמה בת ה 11 שיכולה לעשות בדיקה להריון, מוכנה לקבל את ההסבר ש"פרשיית אהבה" היא להפוך לידידים טובים...ניחא. אבל אלן ברדלי יכול היה להתאמץ קצת יותר.

אני קוראת בהנאה אבל שוכחת אותו למחרת. ספר שמנקה את הראש מתלאות היומיום ואינו "מבזבז" לי את המוח.

ספר חדש חדיש ירד למדפים השבוע.
ספר יוצא מהכלל .
פלביה דה לוס,ילדה חכמה ואינטטלגטית,
אשר יש לה מעבדה לכימיה שירשה מדודה.
יום אחד מגיעים ליער זוג צוענים,
שהרכב שלהם יש לו בעיה,הכומר של העיירה
מציע להם ללון ולאכול עד שיתקנו את רכבם.
תמורת זואת להופיע בהצגה מול בני העיירה.
ופתאום באמצע המופע קורא אסון.
ספר מותחן מתוחכם ומצחיק באותה מידה,
עם המון הברקות אינטלגנטיות.
קראתי אותו בנשימה אחת ,אי אפשר להרפות ממנו
מרוב שהעלילה מ-ר-ת-ק-ת.

ספר מתח במנה רצינית של הומור.
ככה צריך לכתוב ספר.
הסופר מתיחס לגיבוריו באירוניה קלילה וחמודה.
בכל קטע ניתן למצוא חיוך על החיים באזור הכפרי באנגליה מתום מלחמת העולם השניה . אבל כל קורא ימצא כאן אמירות על יחסי הורים ילדים ואחיות, משפחה, סקרנות מדעית של ילדה שלא ניתנת לעצירה , גיל ההתבגרות, סבלנות לגידול ילדים ועוד ועוד.
בצד זה יש כמובן את הטיפוסים הבריטיים שנותנים גוון לוקלי לסיפור.
התיאור המיקצועי של הניסויים בכימיה מעורר תיאבון וסקרנות לבצע אבל, אני מניח זה ידרוש איפוק מסויים מן הקורא.
גיבורת הסיפור היא פלביה , סקרנית, חוקרת ורואה את העולם בדרך שונה.
יש גם אמירות סרקסטיות קצת , כמו הסיום של הסמפוניה החמישית של בטהובן, כל רגע חושבים שהיא נגמרת אבל יש עוד טטטדם.
התיאור כל כך חי שגם אני הקורא המציץ מהצד על תיאטרון הבובות והעלילה של ג'ק והאפונים, נמתחתי וראיתי את הקסם שבהופעה.
נהניתי

הספר השני מסיפורי פלביה דה לוס דומה בהרבה דברים לספרו הקודם, "המתיקות שבתחתית הפאי". "הגרדום בקרחת היער" הוא ספר חמוד מאוד, בעל דמות מרכזית מצחיקה ומשעשעת ועלילה קצת עקומה ומוזרה. ספר כיף לקרוא בהחלט.

אלן ברדלי כותב את דמותו באהבה רבה. אי אפשר לא לאהוב את הקסם של פלביה או את קסמו של עולמה. לאנגליה של פלביה יש נוסטלגיה - תחושה יפה של עולם מיושן, שונה מאוד אבל גם יחסית קרוב. אפשר להאמין לטעם האנגלי הספציפי הזה, ולהגיד את האמת, זה נחמד מאוד. פלביה מצחיקה, חכמה להחריד (ואף חכמה מדי, עד חוסר אמינות הסיפור...) ומלאת חיים. היא עצמה מחזיקה את הספר וגוררת אחריו את הקוראים.

אבל יש גם נפילות. למשל, קשה להאמין להרבה מסיפורו של ברדלי. הדמויות שלו לרוב קיצוניות בהתנהגותם - חכמים מאוד, פשוטים מאוד, וכו' - וכל זה פגוע באמינות הסיפור. כמו כן, הרבה מהקסם של "המתיקות בתחתית הפאי" היה המקוריות, החסרה כאן.

"הגרדום בקרחת היער" הוא ספר טוב. לא טוב מאוד, אבל ספר חמוד מאוד, מצחיק לפעמים, מרתק לפעמים ותמיד כיף לקריאה.

פלביה דה לוס היא מופרעת, ואני אוהבת מופרעים. אין כוונתי למופרעים בקטע רע, אלא מופרעות מהסוג של אומץ, חוצפה מסוימת, שכל ושנינות מגניבה. בקיצור, כל הדברים שעושים אותה לגיבורה כובשת, וכל מה שצריך כדי ליצור סיפור מעניין.
טוב, האמת שצריך קצת יותר מגיבור מופרע כדי ליצור ספר טוב. כמו למשל כתיבה מעולה, עלילה לא שגרתית, ואם אפשר – קצת הומור. ואת כל אלה אלן ברדלי מספק בשפע.
הכתיבה שלו כל כך טובה עד שהתרגום (אני מקווה, אין לי דרך לדעת..) לא הרס אותה אפילו קצת. הוא בוחר לדמות הראשית ילדה בת אחת עשרה, וזה לחלוטין לא שגרתי. גם תחביביה הם לא שגרתיים – לא יצא לי עדיין להכיר ילדה חובבת כימיה ורעלים..
ואפילו הרקע שהוא בחר לסיפור – עיירה מנומנמת בשנות החמישים של המאה הקודמת, פחות שגרתי מאשר הרקע הקבוע של ניו יורק או לונדון או תל אביב.
לסיכום: ספר מעולה, כתוב היטב, עם מתח מתון וחכם. מומלץ בחום של 180 מעלות צלסיוז.

אלן ברדלי תחמן.
ויצירת כפיו הנהדרת,פלביה דה לוס,תחמנית עוד יותר.
אלן,בספר הגאוני הזה,יוצר רצח מתוחכם,שלא קל לפענח,אבל פלביה דה לוס עושה את העבודה כמו שצריך,לצד הרעלת השוקולד של אחותה.
ספר משעשע,מבריק וחכם,מותחן מיוחד,שאין הרבה כמוהו.

מומלץ בחום-
אבל אל תשכחו לקרוא קודם את''המתיקות שבתחתית הפאי'',עוד ספר נהדר מהסדרה,שבא קודם.עם רצח מתוחכם עוד יותר...

ספר כל כך יפה ומותח ומעניין והסוף לא צפוי.
פלביה דה לוס אחת הבלשיות הכי מגניבות והיא רק בת אחת עשרה כשאני הייתי בת אחת עשרה בטוח לא הייתי מפענחת מקרי רצח ובטח שלא יושבת במעבדת כימיה אני כל כך מעריצה אותה היא גיבורה והיא עושה את זה בכזאת אלגנטיות שאף שוטר לא היה מצליח לעשות היא גיבורה