ביקורת ספרותית על הגרדום בקרחת היער מאת אלן ברדלי
ספר בסדר

---

אתם זוכרים את מיס מארפל? הגברת הקשישה עם הלחיים הורודות והסריגה, המתגוררת בכפר קטן ונידח, בו מתרחשים פשעים, רציחות, גנבות ועוד, בכפר המאכלס אולי 50 בוגרים וכמה זאטוטים? אז בת דמותה הצעירה נולדה לאלן ברדלי.

פלאביה דה לוס היא בת 11, חיה בכפר נידח, באחוזה מתפוררת, עם אביה ושתי אחיותיה, יש לה חיבה לכימיה מעשית - היא יודעת לרקוח רעלים קטלניים יותר ופחות, והיא ילדה כה סקרנית וחכמה, שהיא מצליחה לפתור פשעים, רציחות, וכו' הקורים בכפר שלה, המאוכלס אולי 50 בוגרים וכמה זאטוטים...

הספר - כקודמו "המתיקות בתחתית הפאי" חמוד מאד. הוא מתרחש באנגליה ב 1950 (זאת אומרת שפלביה היא היום בת...עזבו, לא כדאי לחשב) עם תום המלחמה - עדיין מלקקים שם פצעים: החיים בצמצום, אנשים שחזרו מהמלחמה בהלם קרב, שבויי מלחמה שהועסקו בחוות חקלאיות, ובעיקר - קהילה קטנה וברובה חקלאית - כל אחד יודע יותר ממה שצריך על שכניו, וכאנגלים הם נוטים לשתוק על מה שלא צריך, ולדבר על שום דבר.

זה מסוג הספרים שאני קוראת בהנאה, למרות שחוסר ההגיון בסיפור ובדמויות הוא עצום: הילדה כה חכמה, מסוגלת לצטט תרכובות כימיות כולל מי זיקק אותן לראשונה, מסוגלת להבין מי רצח את מי ולמה ורוב המבוגרים סביבה נראים כמעט מפגרים. יחד עם זאת הילדה החכמה בת ה 11 שיכולה לעשות בדיקה להריון, מוכנה לקבל את ההסבר ש"פרשיית אהבה" היא להפוך לידידים טובים...ניחא. אבל אלן ברדלי יכול היה להתאמץ קצת יותר.

אני קוראת בהנאה אבל שוכחת אותו למחרת. ספר שמנקה את הראש מתלאות היומיום ואינו "מבזבז" לי את המוח.

» ביקורות נוספות של yaelhar
» ביקורות נוספות על הגרדום בקרחת היער