ביקורת ספרותית על ארוחת הערב מאת הרמן קוך

---

וואו , הוא בהחלט מציג תמונת מצב אפשרית שבעצם מערערת תפיסות
ערכיות נורמטיביות. אבל קודם כל אזהרת ספוילינג .
הוא (המחבר לא גיבור הספר) מערער על הקביעה של טולסטוי שכל המשפחות המאושרות דומות זו לזו. הנה דוגמה למשפחה מאושרת (על פי תפיסת הגיבור ואשתו) והם לא דומים בכלום למה שמקובל לראות כמשפחה מאושרת. הגיבור הוא מובטל, חולה נפש שאינו שולט בדחפיו האלימים, ואשתו הנערצת (שאף היא אוהבת ומעריצה את בעלה כפי שהוא כשהוא לא לוקח את הכדורים) הם מגנים על בנם רוצח אלים ואינם רואים פגם מוסרי עמוק בהתנהגותו, להפך הם מצדיקים ומבינים אותה.
הספר מציג דילמה מוסרית . נניח שניתן היה לזהות בדיקור מי שפיר נטיה גנטית למחלת נפש שהלוקה בה אינו אחראי למעשיו. האם אמנם ההחלטה על הולדת התינוק צריכה להיות רק של הוריו?
כיום הורים מבצעים הפלות בגלל שפה שסועה. אבל ישנם הורים שיבחרו להוליד תינוק למרות שזוהתה אצלו מחלת נפש המאיימת על הסביבה.
עוד שאלה. מוסרית שעולה כאן היא שאלת הגדרת אדם כאחראי למעשיו.
נתחיל מזה שקלייר היא שהחליטה להוליד את התינוק למרות הממצא הגנטי. היא אפילו לא חשבה להראות לבעלה את תוצאות מי השפיר. היא רצתה עוד ילד ודווקא הגיבור חולה הנפש לא הסכים כי חשש להוליד עוד ילד חולה.
מבחינת המעשים האלימים של הגיבור ואשתו התוצאה דומה. כשהיא רוצה להשיג את מטרתה היא פועלת בדיוק כפי שבעלה היה פועל.

המשפחה השניה , של אחיו של הגיבור יכלה לשמש תמונת ראי למשפחה נורמטיבית מצליחה מאושרת, עד שמתגלה עומק הזוועה. לעומת משפחת הגיבור. מספר שם אפשר לראות אחווה ואהבה במשפחה הנורמטיבית האח סוחט את אחיו האבא עוזב את הפוליטיקה כי חשיפת פשעו של בנו במילא תגרום לו להתפטר וגם תגרום למבוכה שהוא לא יוכל להת וו איתה. האמא אומללה כי היא רוצה שבעלה יהיה ראש ממשלה והוא רוצה לפרוש מסיבות אנוכיות....

 

» ביקורות נוספות של יעל מונטנייז
» ביקורות נוספות על ארוחת הערב