ביקורת ספרותית על כל אתמולינו מאת נטליה גינצבורג
ספר טוב

---

מה אני, ילדה בת שבע, זוכרת ממלחמת ששת הימים? לפני שהיא התחילה היא כבר נגמרה. אבל עדיין חרות בזיכרוני היטב סבא של אורלי – חברתי מהבית מאחור – שחפר שוחה עמוקה מתחת לעץ האשכוליות הענק. על השוחה הוא הניח פח גלי וכיסה את הכל בעפר. לשוחה היו שני פתחים ובכל אחד מהם הוא חצב מדרגות שיקלו על הירידה לשוחה ועל העליה ממנה. לאורך השוחה הוא אף חצב ספסל עליו הוא הניח שמיכות. בלילה אחי ואני מסתופפים היינו במיטה של אמא ורק העין הירוקה של הרדיו היתה מביטה עלינו כל הלילה, שומרת מחד ומאיימת מאידך. כשנשמעה האזעקה בפעם הראשונה, התכרבלנו בחלוקי הבית, שהכנו מבעוד מועד, ורצנו לשוחה. ישבנו שם עד לצפירת ההרגעה. והמלחמה הסתיימה ונסענו לירושלים וקנינו מטריות קטנות שבעצם היו עטים ועפרונות שהיה להם ריח אחר. ולחברון ולרמאללה...

במלחמת יום הכיפורים הוזנק אבא שלי בצהריים. למודת ניסיון מזיכרונות שמעופפים להם. וחניכת "יומנה של ישראלה" ספר על ילדה שכתבה יומן במהלך מלחמת ששת הימים שאחר כך יצא כתקליט שחרשתי אותו שוב ושוב, החלטתי לכתוב יומן על המלחמה ובמיוחד על רגשותי. אבל המלחמה התארכה מעל ומעבר, וביומן שלי יש רק שניים שלושה קטעים מהימים הראשונים של המלחמה הזאת שנמשכה ונמשכה. אבא שלי נעדר מהבית המון זמן וכשחזר מסיני הוה סיפר על פצועים והרוגים ואיך מישהו סיפר לו על הבן של מרים אשר זיהו אותו בין החללים, וזאת היתה הפעם הראשונה שראיתי את אבא שלי בוכה. ואני, בת השלוש עשרה עמדתי נבוכה אך גם נפעמת את מול המציאות החדשה שנגלתה לפני.

כשהתחילה "מבצע שלום הגליל" אף אחד לא ידע שהוא יהיה מלחמה והיא תהיה ארוכה כל כך. עמדתי עם האיש שלי בין הערוגות ושתלנו את שתילי הנוי הראשונים שהובאו מאוסטרליה ואשר ניסינו לאקלם אותם בארץ. על כביש ארבע פאתי צפונה עברו מובילים ענקיים עמוסים בטנקים. אני הייתי אחרי שרותי הצבאי ואחי כבר שירת שם בתוך לבנון, שהפך לבוץ, והפך את הלב שלי בכל פעם שהוא נכנס לשם או היה צריל לצאת לחופשה.

כן, זה מה שאנחנו זוכרים מהמלחמות אותם אנחנו עוברים. גם נטליה גינצבורג בספרה "כל אתמולינו" מספרת על היומיום שלעיתים הוא בנאלי ולעיתים הוא בעל משמעות עמוקה מאוד לפרט. וכל ההתרחשויות של האחד עם משפחתו הקרובה והרחוקה, עם שכניו וידידיו, עם שיטוטיו על פני ארצו, אשר מגמדים לעיתים אפילו מלחמה גדולה ונואשת כמו שהיתה מלחמת העולם השניה. ב"כל אתמולינו" היא מספרת על משפחה אחת באיטליה במלחמה וכל התהפוכות שהיא עוברת בגלל או למרות המלחמה שברקע.

מה אני זוכרת ממלחמת המפרץ ? שהייתי בבית במשך חודש שלם עם שתי ילדות קטנות וניסיתי לשדר להן שלווה ושקט ולשמור על סדר היום למרות הטיל הראשון שנפל בוואדי הסמוך לביתנו בחיפה, כבר בלילה הראשון למלחמה. ולמרות החדר האטום ומסכות האב"כ. והאיש שלי, שאמנם לא יצא למלחמה אבל הקפיד ללכת כל יום לעבודה. ואז המלחמה הסתיימה ב...פורים.

ומלחמת לבנון השניה, ומבצע חומת מגן, ומלחמת המפרץ השניה. ו"מבצע עופרת יצוקה" ובין לבין שתי אינתיפדות ומה עוד שכחתי ומה אני זוכרת ? שהמשכנו לחיות ויצאנו לבלות. ודיברו על ה"בועה התל-אביבית". אבל אני, כמו כל אחד מגיבוריה של נטליה גינצבורג, יותר מכל אני רוצה לחיות. ולקחת מהחיים את כל מה שיש להם לתת לי, ולטרוף הכל .כי בתחושה הבסיסית של החיים בארץ הזאת, ואני אדם מאוד אופטימי מטבעי, אין לדעת מה יהיה מחר.

ובשבוע שעבר נהרג נדב רוטנברג מרמות השבים. ילד שגדל פה בכפר יחד עם ילדיי ואיננו.

» ביקורות נוספות של כלנית
» ביקורות נוספות על כל אתמולינו