ביקורת ספרותית על מהירות החושך מאת אליזבת מון
ספר טוב

---

בדרכי החיים, הזדמן לי להכיר מקרוב את עולמם הייחודי של אנשים עם אוטיזם*, ואת נקודת מבטם יוצאת הדופן(במבט מבחוץ).
כשקראתי את 'המקרה המוזר', הרגשתי שעל אף שהוא מתאר באופן אמין דוגמא מסויימת לעולם של ילד עם אוטיזם, הוא "מפספס" באופן כלשהו, את הייחוד של עולמו הרגשי.
'מהירות החושך' לעומתו, פורס ומתאר באופן הרבה יותר מדוייק ואמין (לעניות דעתי), עולם רגשי של אדם מסוים עם אוטיזם, כפי שאנחנו יכולים להבין אותו.
(אני חושבת שאפשר לזקוף זאת לזכות הסופרת שהיא אם לאדם עם אוטיזם. את 'המקרה המוזר' כתב אדם שעבד מספר שנים לא מבוטל עם אוכלסייה זו, אבל בהתייחסות לעולם הרגשי- אני חושבת שלהורות בכלל ולאמהות בפרט יש יתרון.)

למרות שהאוטיזם של לו,גיבור הספר, הוא נושא משמעותי והמניע העיקרי של העלילה, הספר עוסק בעצם בתהליכי התפתחות וברגשות של אדם, והאוטיזם הוא 'שחקן משנה' בעלילה (בדומה לכך, האי ב'בעל זבוב' הוא תפאורה ומניע עיקרי לתופעות חברתיות-אנושיות אוניברסליות- שהן בעצם הנושא העיקרי בספר), ולא פעם מצאתי את עצמי מזדהה עם לו, באופן מלא.
כך שבעיני, הספר לא עוסק דווקא באוטיזם, אלא בעולם הרגשי של אדם, בעולם שלנו...

______________________________________________________
*כיום, מקובל שנכון יותר לומר 'אדם עם אוטיזם' (בדומה (אך שונה)לאדם עם פיגור ולא מפגר, או אדם עם לקות ראייה ולא משקפופר)- אך חשוב לומר כי לדעת חלק מהאנשים המשתייכים לקהילה האוטיסטית, נכון יותר לומר 'אוטיסט' ולא 'אדם עם אוטיזם'. אני לא מזדהה עם גישה זו, אבל חשוב גם להביא אותה.

» ביקורות נוספות של קרפד
» ביקורות נוספות על מהירות החושך