ביקורת ספרותית על מהירות החושך מאת אליזבת מון

---

מדע בדיוני הוא אמנות ה"מה היה קורה אם" – מה היה קורה אם חייזרים היו נוחתים בכדור הארץ, או מה היה קורה אם לרובוטים היו רגשות. הספר הזה עוסק ב"אם" צנוע קצת יותר – מה היה קורה אם היו מוצאים תרופה לאוטיזם.
הגיבור של הספר היפהפה הזה הוא גאון – הוא עובד בחברה תאגידית גדולה בתור מפענח דפוסים מוכשר, ובזמנו הפנוי הוא סייף מצטיין וחובב מוסיקה קלאסית. אבל יש לו בעיה אחת – הוא אוטיסט. ולא משנה כמה הוא מוכשר בפענוח וניתוח דפוסים של צבעים, מרקמים וצורות, הוא עדיין לא מצליח להבין מצבים חברתיים והבעות פנים אנושיות.
בעבודתו הוא זקוק לאביזרי עזר רבים – חדר כושר, משחקים וקישוטים, כי רק כך הוא יכול להתמקד בעבודה, והמעסיק שלו מחויב לספק לו את האמצעים הללו. זו גם אחת הסיבות לכך, שכאשר מתגלה דרך חדשנית לטפל באוטיזם ולהפוך את האדם לאוטיסט ל"נורמאלי" (מה שזה לא יהיה) המעסיק של גיבור הספר מחייב אותו לעבור את הטיפול הזה – ולא, הוא יפוטר.
המדע הבדיוני נכנס אל הסיפור המאוד אנושי ורגיש הזה בדלת האחורית – העלילה מתרחשת בעתיד הלא רחוק, כאשר הרפואה כבר יודעת כיצד "לתקן" תינוקות אוטיסטיים, אבל השיטה הזו הומצאה לאחר שגיבור הספר כבר הפך לגבר בוגר. וכך הוא מוצא עצמו יחד עם חבריו שגם הם אוטיסטיים, במצב שהוא סובל מבעיה שלמעשה כבר אינה קיימת.
הסיפור מתואר בגוף ראשון, מראות עיניו של הגיבור הגאון והאוטיסט. הוא מתאר כיצד הוא פותר בעיות מסובכות ביותר, שרוב בני האדם הנורמאליים סביבו נותרים פעורי פה כאשר הוא מצליח בכך, אבל מצד שני – הוא נכשל להבין מי הם האנשים שרוצים לפגוע בו ולהתנכל לו, בעוד שלקורא המצב ברור ביותר.
אני חייב לציין שמזמן לא נגע בי סיפור כל כך אנושי ורגיש כמו הספר הזה. הכותבת מעידה על עצמה שהוא אימא לילד אוטיסט, וכי בנה היווה עבורה השראה עבור הגיבור. התיאורים שלו כל כך חזקים וחיים, והספר שבה אותי מהדפים הראשונים.
איכות נוספת שיש לספר היא עובדת היותו ספר מדע בדיוני, ובתור כזה הוא שונה מאוד משאר הספרים בז'אנר. הוא רגיש מאוד ורובו מתרחש בסיטואציות שבסך הכול מאוד מוכרות לכולנו.
ייחודו הוא בכך שהוא מצליח להעלות דילמה מוסרית חשובה ומעניינת, שיתכן שכבר בעתיד הקרוב האנושות תידרש לענות עליה. האם יש למישהו זכות לחייב אדם בוגר לעבור טיפול רפואי ולהשתנות, בכדי להיות "נורמאלי"? ומה זה בכלל נורמאלי? הרי לכולנו יש את המוזרויות הקטנות והמביכות שלנו, שאנחנו שומרים בחדרי חדרים וחושפים רק אל מול הטובים שבמכרינו. האם היינו מוותרים עליהן, בכדי שכולנו ניישר קו על פס הייצור של הנורמאליות?
בקיצור – מומלץ בחום. ואף על פי שהספר מוגדר כמדע בדיוני, ופורסם במסגרת הוצאת "גרף" שז'אנר המדע הבדיוני והפנטסיה הם עיקר עבודתה, עדיין – לא רק לחובבי הז'אנר. זוהי המלצה חמה שלי, והספר נכנס אצלי לפנתיאון של ספרי המופת שקראתי (והפנתיאון הזה אינו גדול, כך שזה הישג רציני).

» ביקורות נוספות של שומר היערות
» ביקורות נוספות על מהירות החושך