ביקורת ספרותית על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד מאת יאיר לפיד
ספר בסדר

---

מעולם לא הייתי כרוכה אחרי טומי לפיד ז”ל. דווקא משום כך, ועקב הפצרות שאקרא את הספר כי הוא "נורא קריא", החלטתי להעניק לו מזמני, בחודש התשיעי להריוני. אל הספר ניגשתי ברגשות מעורבים, ואלה הלכו והתערבבו בערבוביה הנהדרת שפקדה אותי לפני שלושה חודשים. ועכשיו, כשמצאתי את הזמן לכתוב את הביקורת על הספר, התחושה שלי כלפיו היא כמו התחושה שלי כלפי לפיד ז"ל – הוא פופוליסטי ומתוחכם, מרתק ומתעתע, סוחף ומרתיע, ובקיצור הפכפך מאוד.

אתחיל בסמנטיקה. טומי לפיד לא כתב את הספר, אלא בנו, יאיר לפיד. הואיל וכך, הספר איננו אוטוביוגרפי. אלא שיאיר לפיד נטל לעצמו את הזכות לכתוב את הביוגרפיה של אביו בגוף ראשון. הוא ביסס את כתיבתו על יומנים של אביו, כתבות, מאמרים וסיפורים שסופרו במשפחה. אך מחקר מעמיק ככל שיהיה אינו מעניק את זכות הדיבור במקומו של אדם אחר, לא כל שכן אדם שכבר אינו בין החיים. במהלך הקריאה הפכתי בסוגיה זו וניסיתי להבין מדוע השימוש בגוף שלישי כל-כך הרתיע את המחבר. מסקנתי היא אחת: הכתיבה בגוף ראשון היא גימיק שנועד לקדם את המכירות. הספר ימכר תחת הכותרת “בנו של טומי לפיד כותב את האוטוביוגרפיה של אביו שנפטר", ולעזאזל עם האוקסימורון.

ועכשיו שהורדתי את הטפת המוסר משולחני, אגש לספר עצמו, שבכל זאת הנעים את זמני במהלך בדיקות המוניטור העוברי. לפיד, כידוע, נולד ביוגוסלביה וחווה את מלחמת העולם השניה. הספר פותח בתאור משפחתו של לפיד ועד מהרה נוגע בטראומת המלחמה, שליוותה את לפיד במשך כל חייו והשפיעה רבות על פועלו. חלק זה של הספר הוא מרתק. כולם יודעים שלפיד היה ניצול שואה, אך לא הרבה מכירים את סיפורו. לאחר המלחמה עלה לפיד ארצה, שירת בצבא, למד משפטים ועבד כעיתונאי ופובליציסט. מכאן התגלגל לפוליטיקה, כאשר הקים את סיעת "שינוי" שנסקה מהר והתדרדרה מהר. החלק הזה של הספר מלא באנקדוטות ותקריות פוליטיות ואחרות - לחובבי הז'אנר.

על אף משקלם הכבד של הנושאים שהוא עוסק בהם (היסטוריה, פוליטיקה), אין הספר מכביד על הקורא. ועוד יאמר לטובת לפיד הבן, שהוא אינו עושה חסד עם אביו וחושף גם חלקים שנויים במחלוקת באישיותו. לטומי לפיד הייתה מודעות עצמית גבוהה, שאפשרה לו לפעול כרצונו ולצאת בהצהרות (ראה ערך "פופוליטיקה") מבלי לנסות למצוא חן. הספר נכתב באהבה גדולה לדמותו של טומי, אך רק הערצה של ממש מאפשרת חוסר ביקורתיות שכזאת גם לחסרונותיו של האיש.

» ביקורות נוספות של זוהר
» ביקורות נוספות על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד