ביקורת ספרותית על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד מאת יאיר לפיד
ספר בסדר

---

זהו הספר הראשון שקראתי מפרי עטו של יאיר לפיד.עד עתה "הסתפקתי" בקריאה לא עיקבית של רשימותיו בעיתונות הכתובה. לא תמיד גיליתי ענין בנושאים שהועלו על ידו בטוריו. יאיר, כמו יתר עמיתיו למקצוע טורח לפרסם גילוי דעת על אין ספור סוגיות על סדר היום כמו גם על ענינים אקטואליים פחות. הכל לפי מיטב כשרונו הוורבלי הלא מבוטל, אם כי הלא מזהיר, אך השווה לכל נפש. כך גם בספרו זכרונות אחרי מותי המתיימר להקיף את תולדות חייו, מעלליו, הצלחותיו וכשלונותיו של אביו טומי, מצליח יאיר לפיד להעביר לקורא מסכת חיים די בנלית, לטעמי, באופן קולח, עניני, יבשושי משהו, לפעמים מתנשא ולפעמים מצטנע בעליל, בשפה תרבותית, מחושבת, וללא מניירות צדקניות. מי שהכיר את טומי לפיד, ואני מניח שיש המונים כאלה, קיבל אישוש נוסף ובמינון מרוכז במיוחד, והזדמנות להתוודע לאישיותו הססגונית האגוצנטרית, השנויה על פי רוב במחלוקת. אי אפשר היה להתעלם מאמירותיו ופרסומיו בתקשורת, הן כשהיה עיתונאי חד לשון והן כשהיה פוליטיקאי. הבוטות שלפעמים נקט בה על מנת להדגיש את דיעותיו ועקרונותיו הקימה עליו הרבה שונאים ומתנגדים, ועוררה שערוריות מביכות לא מעטות. הוא בהחלט היה לא מיינסטרימי וקרא תיגר כמעט על כל דבר שלא מצא חן בעיניו או שנראה לו, לשיטתו, מעוות ולא צודק. אפשר להתווכח עד בלי די אם דרכו העיתונאית, ויותר מאוחר הפוליטית, הוותה ציון דרך בהוויה התרבותית-ציבורית הישראלית. יחד עם זאת קשה, על פי הכתוב בספר, להתעלם מעצם העובדה שטומי לפיד היה אחד האישים היותר איכותיים בנוף בו הטביע את חותמו. יאיר לפיד ברוב המקרים אינו מעגל פינות, וחושף באופן רציולי ומפוכח את הצדדים האפרוריים במהלך חיי אביו לצד הישגיו המרשימים יותר והמרשימים פחות. מן ההיבט הספרותי, מצליח לפיד הבן "להאציל" את סיפור חיי האב ולהקנות על ידי כך את התחושה לקורא כאילו הדברים נכתבו ממקור ראשון, דהיינו על ידי טומי לפיד עצמו, ובכך גם להמחיש ביתר שאת שלמרות שטומי כבר אינו בחיים, הרי שאת הספר כתב הוא, ממקום מושבו אי שם בעולמות עליונים...ההרגשה שלי, על כל פנים, שטומי "חי" מאד ורק איזכורים רנדומליים פה ושם הפזורים בין דפי הספר, מעידים שהוא בעצם כבר איננו, ולא אכחיש שנצבט הלב באותו רגע. אבל יאיר לפיד הבן מיטיב להוביל אותנו כקוראים בנתיב מוכר וידוע אך יחד עם זאת מרתק ומעורר אמפטיה, השלמה, הכרת תודה בלתי מסוייגת שזכה להיות הבן של, שגדל בצילו, אך השכיל לפלס את דרכו בזכות יכולותיו וכישוריו בעולם העיתונות והתקשורת. ועכשיו, נותר רק לתהות אם הבן של ימצא את עצמו נשאב לקלחת הפוליטית. רק שלא יתרסק כמו אבא שלו בזמנו...
לסיכום, ספר נחמד, קריא מאד, ישיר, פשוט ומרענן. מומלץ.

» ביקורות נוספות של עידומיק
» ביקורות נוספות על זיכרונות אחרי מותי - סיפורו של יוסף (טומי) לפיד