ספר בסדר
הביקורת נכתבה ביום שני, 23 באפריל, 2012
ע"י עידומיק
ע"י עידומיק
ספרו של הנס פאלאדה "לבד בברלין", לטעמי, אינו יצירת מופת, אינו ספר מתח ואינו רומן במובן המקובל של המילה. זהו מסמך תיעוד המבוסס על סיפור אמיתי, אחד מני רבים אודות המאבק בנאצים. 24 יום הספיקו לסופר להשלים מעשייה מאוסה למדי המגוללת פעולות התגרות של זוג גרמני די פחדן, דל במעוף, המתבוסס באפרוריותו והנאחז נואשות בתקווה שצעדי המרי שלו יגיעו לתודעת הציבור הגרמני. נכון, בהתחשב בעובדה הבלתי מעורערת שמאבקם דמה למלחמה בטחנות רוח - המנגנון הרצחני והאימתני שמפעיליו לא בחלו בשום אמצעי להכניע ולמגר כל התנגדות גם בקרב בני עמם, היו חדורים בני הזוג הסוררים בהכרה שמעשיהם נובעים מיאוש טוטאלי, מאזלת- ידם מתוקף הנסיבות, וסופם שבמוקדם או במאוחר ייתפסו ויובלו לגרדום אחר כבוד.
אינני משוכנע שהסופר התאמץ במיוחד לעטות על ראשם כתר של גבורה ועזות-נפש. לא חשתי גם שיחסו לדמויות השונות בספר הוא אמפטי או מזדהה. בכך הוא אולי רצה להעביר איזה שהוא מסר בנוגע לאופיו של העם הגרמני, או יותר נכון, לנסות לתאר את השבר הגדול, הדקדנס , אבדן הערכים והמוסר המתפורר שהיו מנת חלקם של האומה הנאורה ביותר באירופה מזה דורות רבים, ועתה, לאחר שפרי בטנה של אחת מהאמהות, או של כמה מהן, החליט שלא די לו לעם הגרמני הנאור להיות מתוחם בגבולות הקיימים, אלא שיש צורך להטמיע גדלות זו הרבה מעבר, נקט או נקטו, באמצעים של תעמולה ארסית, קסם אישי רב, הפצת שקרים, הפחדות והתרסות, שילהוב המונים להאדרת האגו הלאומי ועוד אמצעי שכנוע שונים ומשונים שנועדו לסחוף את ההמונים תחת הסיסמה : גרמניה - מעל הכל, וכל הדרכים להגשים מטרה זו בדרך להפיכת הרייך השלישי לאדוני העולם - כשרות לחלוטין ומצדיקות מיגור והכחדה של עמים "נחותים".
והעם הגרמני אכל את זה, קנה את זה, שיתף פעולה ברובו ונתן למנהיגיו המטורפים את הבסיס להוציא לפועל את תכניתו של השטן בכבודו ובעצמו.
לכן, אף על פי שהיתה התנגדות פעילה או פסיבית בקרב גרמנים כאלה או אחרים, היא היתה די מינורית והסתכמה במעשים בטלים בשישים, כמו הנחת גלויות עם תוכן אנטי נאצי על ידי הזוג קוונגל שבספר. בכך הסתכמה גבורתם. הם לא חרפו את נפשם, למשל, לצאת בגלוי נגד המשטר או לנסות לפגוע באישים המזוהים עם המפלגה הנאצית, כי בכך היה נסתם הגולל על מאבקם לאלתר. אפשר להתנחם בעובדה שהם עשו "לפחות משהו" בניגוד לרוב הגרמנים שהיו אדישים במקרה הטוב או שיתפו פעולה, בין אם מתוך פחד ובין אם מתוך הזדהות מלאה עם משטר האימים.
דוקא לקראת סופו של הספר (בשבעים העמודים האחרונים) נותן הסופר "גז" : הזוג קוונגל עומד בגבורה מול הגורל הבלתי נמנע הצפוי לו ומתאר באופן מצמרר ועוכר שלווה את חודשי חייהם האחרונים , החל מרגע לכידתם , העמדתם למה שנקרא "משפט" וכלה בהוצאתם להורג.
יש גם פרק סיום קצרצר הנוסך כביכול מעט אופטימיות והטפה להביט קדימה אל העתיד, אך תחושתי בעליל היא שהסופר הכליל פרק זה על מנת לצאת ידי חובה ולא לתת ליאוש לאמר את המילה האחרונה. האם האמין בכך ? קשה לדעת.
כקורא, מבחינת הערך והמשקל הספרותיים, יש ספרים הרבה יותר טובים מהיצירה הזו. הספר כתוב בסגנון שניכר בו החיפזון (כזכור - נכתב ב-24 יום), אולי בגלל שאצה לו הדרך, והוא חש כי קיצו קרב ומוטלת עליו החובה להשלים את המלאכה, יהא אשר יהא...
ואכן, זמן קצר לאחר שסיים את כתיבתו, נפח הסופר המיוסר את נשמתו ולא זכה לראותו יוצא לאור.
ואולי מוטב שכך...
6 קוראים אהבו את הביקורת
טוקבקים
+ הוסף תגובה
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
לעידומיק: אכן היה אצלם פחד מתמיד טרם כל "מבצע"
פחד מוצדק בהחלט, ולראייה העובדה כי הם אכן שילמו על מעשיהם בסוף אכזר ובחייהם. אבל לדעתי אמיץ אינו רק מי שאינו פוחד כלל, אלא (ואולי אף יותר מכך) מי שעושה את הנכון לתפיסתו על אף הפחד. וגם כאשר הגיעו אל סופם המר והאכזר הם פגשו אותו באומץ. אכן, הם נדחפו לפעול רק בעקבות הטרגדיה האישית שלהם. ובכל זאת, משהחליטו לפעול, עשו זאת על אף הסכנה. כמובן שסיפור זה (ואף לא אלפים כמוהו) כלל אינו מסיר מגרמניה את הכתם המוסרי הנורא של השואה, כתם שלא יימחה לעולם.
|
|
|
עידומיק
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
...ועוד איזה פחדן!
כנראה שלא מצאת לנכון לקרוא את סוף חוות הדעת שלי על הספר. המניע העיקרי שדחף אותם לעשות מעשה הוא מותו של בנם במלחמה. ספק אם היו נרתמים לכך לולא כן. הטרגדיה האישית שלהם תרמה להקהות את פחדם, אך החשש המתמיד היה קיים תמיד עם כל "מבצע" שהוציאו לפועל. לדעתי, עצם תפיסתם מהווה נקודת מפנה בתהליך התגברותם על האימה והחיל, שמפנים את מקומם לתחושת שחרור והשלמה עם העומד לקרות להם.
|
|
|
עולם
(לפני 13 שנים ו-5 חודשים)
"זוג גרמני די פחדן?"
כנראה לא קראנו את אותו הספר.
|
6 הקוראים שאהבו את הביקורת
