ביקורת ספרותית על הנרות בערו עד כלות מאת שאנדור מאראי
ספר מעולה

---

אחד הספרים הנהדרים שקראתי בימיי. לא פחות. פשוט מרחב אינסופי של חוכמה ותבונה, של עומק ומרחב מחשבה. אוסף יפהפה של תובנות מקוריות ומעמיקות לאורך כל המונולוג של האיש החכם הזה שמספר את סיפורו. כשהוא יושב סגור בביתו-טירתו באמצע היער במשך ארבעים שנה, בפינה שקטה וחשוכה (מטאפורית), ובכל החושך הזה, ישנה נורה אחת קטנה שמאירה רק את עיניו החושבות והמחפשות ללא הפסקה (גם, מטאפורית), והוא אורג וטווה לאט-לאט, ובסודיות את הקור שיתפוס את הבנה של שאלה אחת שלא נותנת לו מנוח. הוא כורה ללא לאות, לאט-לאט את הדרך שלו להבנה הזו. כשהוא לא מפספס, ולו מיתר, פסיק, סיב אחד של מחשבה, של תובנה מעמיקה, בתוך סיפור החברות הכל כך אדוקה והמיוחדת שלו עם חברו הטוב ביותר, הסיפור שעוטף את מחשבותיו.
אפשר ממש לראות את העיניים החכמות והקטנות והערמומיות האלה של המספר. אפשר ממש לראות כל קמט של חכמה ועורמה סביבן. כל קמט של אהבת אדם וחיבה והבנה.
פשוט ספר בילוש של הנפש, בשיא היופי.
יצירת מופת? - בהחלט. אחת היפהפיות שבהם.

» ביקורות נוספות של רחל.מ.
» ביקורות נוספות על הנרות בערו עד כלות