“בנקודת זמן כלשהי בין שנת 1944 לשנת 1945 סבא ברוך שלי עזב את הונגריה ולא חזר אליה מעולם. הוא לא עזב מרצונו, ולמעשה בהיותו בן ליהדות הונגריה יש לו מזל גדול שנותר בחיים - הוא גויס לפלוגות עבודה של הצבא ההונגרי הבלתי מנוצח, וכשהצבא ההונגרי נוצח הוא נשלח למחנה ריכוז, ולא כמו מעל 70% מיהודי המדינה, היישר לאושוויץ. אז סבא שלי לא, ובמקום זה הוא התגלגל בין מחנות, מצא את עצמו באוסטריה, ומשם נדד באירופה בין”

“העולם שמעולם לא היה יש לי פטיש לטירות עתיקות, בכל טיול לאירופה אני מבקש להעפיל אליהן. אני טוען שכל אחת מהן היא קפסולת היסטוריה השמורה במבנה מרשים על רקע נוף מדהים, תפאורה גותית לסיפורים מסתוריים. צריך רק להביט בהן בכדי להתחבר לזמנים אחרים. יום אחד בקשתי לטייל עם משפחתי באזור טרנסילבניה והרי הקרפטים, בהם עדיין מרחפת רוחו של ולאד השלישי (המשפד) המכונה דרקולה. באופן לא צפוי סופת שלגים שהתרחשה”

“# כשהייתי נערה ביקרתי פעם בביתם של קרובי משפחה שהגיעו ארצה. הם היו אנשים אמידים, עם יומרה אריסטוקרטית, נחשבו (בעיקר בעיני עצמם ושיכנעו גם כמה מאלה שהכירו אותם) תרבותיים מאד. כשנכנסתי לביתם – נחנקתי. זו היתה דירה עירונית רגילה, שרוהטה וקושטה בדרך שלא היכרתי עד אז. הקירות היו עמוסים בתמונות בגדלים שונים, שהציגו תמונות פיגורטיביות בסגנון ריאליסטי עם מסגרות מוזהבות ובעלות פיתוחים. על החלונות היו וילו”

“יותר משבע מאות ספרים קראתי במהלך חמישים ושמונה שנותי , חלקם היו טובים וחלקם פחות , אך אם היה עלי לבחור מביניהם את הטובים ביותר - לבטח הייתי בוחרת את שאנדור מאראי ואת הספר הזה כאחד מן המובחרים. כי - הוא סופר חכם ושנון ומייצר עומק ומרחב מחשבתי, ולא רק - כי הוא גם מותח . 40 שנה יושב לו אדם , סגור בטירתו שבאמצע היער וטווה לאט לאט את דרכו להבנת השאלה הגדולה שמטרידה אותו ולא נותנת לו מנוח - ,,,היה”

“בנקודת זמן כלשהי בין שנת 1944 לשנת 1945 סבא ברוך שלי עזב את הונגריה ולא חזר אליה מעולם. הוא לא עזב מרצונו, ולמעשה בהיותו בן ליהדות הונגריה יש לו מזל גדול שנותר בחיים - הוא גויס לפלוגות עבודה של הצבא ההונגרי הבלתי מנוצח, וכשהצבא ההונגרי נוצח הוא נשלח למחנה ריכוז, ולא כמו מעל 70% מיהודי המדינה, היישר לאושוויץ. אז סבא שלי לא, ובמקום זה הוא התגלגל בין מחנות, מצא את עצמו באוסטריה, ומשם נדד באירופה בין”

“העולם שמעולם לא היה יש לי פטיש לטירות עתיקות, בכל טיול לאירופה אני מבקש להעפיל אליהן. אני טוען שכל אחת מהן היא קפסולת היסטוריה השמורה במבנה מרשים על רקע נוף מדהים, תפאורה גותית לסיפורים מסתוריים. צריך רק להביט בהן בכדי להתחבר לזמנים אחרים. יום אחד בקשתי לטייל עם משפחתי באזור טרנסילבניה והרי הקרפטים, בהם עדיין מרחפת רוחו של ולאד השלישי (המשפד) המכונה דרקולה. באופן לא צפוי סופת שלגים שהתרחשה”

“# כשהייתי נערה ביקרתי פעם בביתם של קרובי משפחה שהגיעו ארצה. הם היו אנשים אמידים, עם יומרה אריסטוקרטית, נחשבו (בעיקר בעיני עצמם ושיכנעו גם כמה מאלה שהכירו אותם) תרבותיים מאד. כשנכנסתי לביתם – נחנקתי. זו היתה דירה עירונית רגילה, שרוהטה וקושטה בדרך שלא היכרתי עד אז. הקירות היו עמוסים בתמונות בגדלים שונים, שהציגו תמונות פיגורטיביות בסגנון ריאליסטי עם מסגרות מוזהבות ובעלות פיתוחים. על החלונות היו וילו”

“יותר משבע מאות ספרים קראתי במהלך חמישים ושמונה שנותי , חלקם היו טובים וחלקם פחות , אך אם היה עלי לבחור מביניהם את הטובים ביותר - לבטח הייתי בוחרת את שאנדור מאראי ואת הספר הזה כאחד מן המובחרים. כי - הוא סופר חכם ושנון ומייצר עומק ומרחב מחשבתי, ולא רק - כי הוא גם מותח . 40 שנה יושב לו אדם , סגור בטירתו שבאמצע היער וטווה לאט לאט את דרכו להבנת השאלה הגדולה שמטרידה אותו ולא נותנת לו מנוח - ,,,היה”