ביקורת ספרותית על הנרות בערו עד כלות מאת שאנדור מאראי
ספר מעולה

---

אחד הספרים היפים הרגישים והכתובים נהדר שקראתי. תאורי מהי ערכת הידידות שבספר, הינם יחודיים וראויים שיקראו עי רבים.
הספר מספר על מפגש בין שני אנשים זקנים לאחר 41 שנה שלא ניפגשו. ובערב אחד נפתח סיפור של מערכת היחסים הסבוכה והסיום המסתורי שלה.
מערכת יחסים בין שני אנשים שהכירות כילדים ,בפנימיה צבאית בוינה, בראשית המאה הקודמת והפכו לידידי נפש. האחד עשיר בעל יחוס ונכסים רבים השני עני המקוה שהשרות הצבאי יחלצו מהעוני ויעזור להוריו לשרוד. הסיפור הוא מנקודת מבטו של העשיר "הגנרל". זה ראה את הידידות כשויונית, משפחתו אימצה את הידיד שבילה את כל חופשותיו בביתם. הידיד, קונרד, ראה את הידידות אחרת.הגנרל מעולם לא הכיר ולא ביקר את משפחת הידיד ומצד שני הידיד מעולם לא ביקש ממשפחת הגנרל תמיכה או כסף אבל גם כנראה לא ראה בהם כמשפחתו, דבר שהגנרל שאף אליו. שניהם כמעט לא מוזכרים בשמותיהם אלה בכינויים שונים. אל הסיפור מצטרפת דמות אישתו של הגנרל קריסטינה, כאן לא אוסיף בכדי לא לעשות ספוילר.

» ביקורות נוספות של אסתר
» ביקורות נוספות על הנרות בערו עד כלות