אחד הספרים היפים הרגישים והכתובים נהדר שקראתי. תאורי מהי ערכת הידידות שבספר, הינם יחודיים וראויים שיקראו עי רבים.
הספר מספר על מפגש בין שני אנשים זקנים לאחר 41 שנה שלא ניפגשו. ובערב אחד נפתח סיפור של מערכת היחסים הסבוכה והסיום המסתורי שלה.
מערכת יחסים בין שני אנשים שהכירות כילדים ,בפנימיה צבאית בוינה, בראשית המאה הקודמת והפכו לידידי נפש. האחד עשיר בעל יחוס ונכסים רבים השני עני המקוה שהשרות הצבאי יחלצו מהעוני ויעזור להוריו לשרוד. הסיפור הוא מנקודת מבטו של העשיר "הגנרל". זה ראה את הידידות כשויונית, משפחתו אימצה את הידיד שבילה את כל חופשותיו בביתם. הידיד, קונרד, ראה את הידידות אחרת.הגנרל מעולם לא הכיר ולא ביקר את משפחת הידיד ומצד שני הידיד מעולם לא ביקש ממשפחת הגנרל תמיכה או כסף אבל גם כנראה לא ראה בהם כמשפחתו, דבר שהגנרל שאף אליו. שניהם כמעט לא מוזכרים בשמותיהם אלה בכינויים שונים. אל הסיפור מצטרפת דמות אישתו של הגנרל קריסטינה, כאן לא אוסיף בכדי לא לעשות ספוילר.

יש ספרים של חורף. ספרים שכשקוראים אותם מרגישים עצב בתוך הלב. עצב שמשתלט על הנשמה בגלל התפאורה של הסיפור וגם בגלל הסיפור עצמו.
שני חברים טובים נפגשים אחרי שנים רבות שבהן לא היה ביניהם קשר, כי אחד מהם החליט שלעת זיקנה הגיע הזמן לברר למה חברו נעלם. הוא אמנם היה די בטוח בסיבת ההעלמות, אבל משהו מזוכיסטי בתוכו החליט שהוא רצה לדעת את פרטי הפרטים של הפרשה. החבר מגיע ואכן מגולל את פרשת התאהבותו באשתו של המזמין. התאהבות שהחלה עוד לפני שהשניים התחתנו, כשהאישה מאוהבת למעשה בשני הגברים. התאהבות שגרמה למזמין לכוון, בשעת צייד, רובה אל המאהב, וזה אמנם לא היה בטוח שלרגע אחד הוא נמצא על הכוונת, אבל משהו אמר לו שהוא צריך להסתלק לנצח. ולמרות שהאישה מתה תקופה קצרה אחרי ההסתלקות, והוא שמע על כך, הוא החליט לא לחזור, כי פחד מכעס חברו.
עכשיו שניהם זקנים ובודדים. ואפשר כבר לספר את כל מה שקרה, האם זה מנחם מישהו מביניהם - לא ברור, הקור חודר לבית ולעצמות, גם של הקורא, שמבין שיש כאן חיים שלמים של החמצה ובהחלט לא כדאי לאף אחד לחיות כך.

ספר נהדר, חכם, מעורר מחשבה ומעלה שאלות חיים מהותיות על אהבה ובגידה, על נאמנות וחברות, על בדידות וגאווה. הספר אפוף מסתורין ומתח.
העלילה מתמקדת במפגש לילי בין שני חברי נפש שלא ראו זה את זה ארבעים ואחת שנים, לאחר נתק פתאומי ומעורר תהיות. במהלך ערב שלם של מונולוג, עד שכלו הנרות, מתגלה באיטיות, טפח אחרי טפח המקור לפרידה הפתאומית והממושכת. בצד הגילוי המעניין, נשארות עדיין שאלות תלויות באוויר, ללא תשובות, מה שמשאיר את הקורא עם מחשבות, תהיות והנאה מהספר.

אחד הספרים הטובים שקראתי וקראתי...

ספר מלא אווירה של חורף הררי אירופאי ומסתוריות של טירה קרפטית עתיקה.
קריאה מהנה ביותר, שפה קולחת ועניינית בלי שומן.
שני אנשים חברי ילדות ואנשי צבא נפגשים בזקנתם אחרי 41 שנים שלא התראו. האחד בא ממעמד נמוך, חסר רכוש, לא כישרוני וחובב מוסיקה. השני גנרל בדימוס בא מבית עשיר בעל אמצעים, בבעלותו נכסים רבים והוא חי בטירה עתיקה.
את הזוגיות הזו משלימה צלע שלישית היא אשתו של הגנרל.

המתח והיצרים בין השלשה הם לב הרומן הפסיכולוגי המרתק הזה.
מומלץ!

בקצרה ארשום שהספר מספר על שני ידידים שנפגשים לאחר עשרות שנים שבהן לא התראו לאחר חוויה קשה. עד שלב הפגישה ביניהם הספר היה מרתק ועמוק, וחשתי שהסופר הוא קוסם בתיאורים של רגש וידידות. הבעיה היא שכל הזמן כאילו יש הרגשה שהסופר מרים להנחתה: הנה הם עומדים להפגש, הנה יתגלה הסוד הקשה, הנה נגלה מה היה באמת, מה הרגיש הצד השני, הנה תהיה התפרצות של הרגשות שהתבשלו במשך עשרות שנים...
וזהו, שפשוט לא היתה הנחתה, היתה אכזבה. המשך הספר היה בעיקר כמונולוג של הגנרל, ללא כמעט תקשורת מצד ידידו.
היה לי בתור קוראת כה חסר עימות משמעותי ביניהם. חבל. הרגשתי שהספר התפספס למרות שהיה לו פוטנציאל אדיר.

מצד אחד מונולוג יוצא דופן בעומקו, פילוסופי כמעט, אודות ערכים אוניברסליים אנושיים- כזה שלומדים בבתי ספר ויכול להיכנס לרשימות קלאסיקה שונות. מצד שני בהיבט הסיפורי, לא יכולתי להתעלם מתחושת הפספוס המעיקה של צד אחד שמדבר וצד אחד ש...לא. היה בזה בעיני משהו כמעט לעומתי וכועס כלפי הקורא.

הסופר גאון. הספר כולו מונולוג של מספר שעות. הסופר הצליח לעשות ממנו ספר דרמטי באופן יוצא מן הכלל ובנוסף ספר מתח שאי אפשר לעזוב אותו.
למעשה הספר הינו ספר מוסר, וספר פילוסופיה שניתן בהחלט להכניס לתכנית לימודים ברמה הגבוהה ביותר בכל פקולטה לספרות או פילוסופיה. תחת מעטה של אירועים מאד סוערים ודרמטיים מעביר הסופר את האני מאמין שלו בצורה האומנותית ביותר. הקורא נחשף לסוד נוראי השוכן בין פרקי הספר ואשר מתגלה רק בסופו ומכאן הנופך המסתורי והמושך של הספר. בנוסף לומד הקורא על התקופה שבין שתי המלחמות בהונגריה ובאוסטריה. ראוי לקריאה ובודאי יגרום להנאה למעיין בו

יותר משבע מאות ספרים קראתי במהלך חמישים ושמונה שנותי , חלקם היו טובים וחלקם פחות , אך אם היה עלי לבחור מביניהם את הטובים ביותר - לבטח הייתי בוחרת את שאנדור מאראי ואת הספר הזה כאחד מן המובחרים.
כי -
הוא סופר חכם ושנון ומייצר עומק ומרחב מחשבתי, ולא רק - כי הוא גם מותח .
40 שנה יושב לו אדם , סגור בטירתו שבאמצע היער וטווה לאט לאט את דרכו להבנת השאלה הגדולה שמטרידה אותו ולא נותנת לו מנוח - ,,,היה או לא היה,,,
וגם עכשיו תוך כדי כתיבת המשפטים האלו , אני ממש מצטמררת,,,
מדי שנה אני שבה אליו כמו אישה מאוהבת , לחבוק אותו שוב ולרדת אל נבכי נשמתו,
קריאה בהחלט מהנה .

היות ואני הונגרי
אז הייתי חייב" לקרוא הספר
וחבל שאי ניתן לספר את תוכנו
אני ממליצ עליו בכל פה
למרות שאיני אובייקטיבי לחלוטין
אבל היות ואין לי אינטרס רווחי בענין אז מה איכפת לי לתת מילה טובה
שורה תחתונה ועקרונית רק אומר ש,,,,,
הספר מלמד מהי ידידות אמת
ומהו הרף הגבוה של ידידות אמת בין ההונגרים הפשוטים קשיי היום וה"עמך"
ולפעמים שיש לי וויכוח עם אדם אחר
או שקורה ומאן דהוא מפקפק בידידותי אליו אני שולח אותו לספר הנ"ל
ורק אז ממשיך את הוויכוח לא לפני
ורק אומר שלקורא ינעם