• חברים
  • ביקורות
  • דירוגים
  • פורומים
  • רשימות
  • נושאים
  • מחפשים בנרות
  • ספרים חדשים
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
•
סימניה - סופרים ספרים וחברים • © 2006-2026
אודות•חנויות ספרים•ספריות•עזרה•תנאי שימוש•פרטיות
תוכן פרסומי רלוונטי
סימניה
•
•
•
•
אסיר מלידה

אסיר מלידה

מאת ג'פרי ארצ'ר

הביקורת של נתנאל

תמונה של נתנאל
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
דירוג
3.0
אסיר מלידה

אסיר מלידה

מאת ג'פרי ארצ'ר

הביקורת של נתנאל

דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
3.0
תמונה של נתנאל
הוצאה לאור:מודן
שנת הוצאה:2008
קטגוריה:ספרות מתורגמת
הקודמת
רוז
דירוגדירוגדירוגדירוגדירוג
5.0
לפני 16 שנים

“ספר אהוב, נקמה מתוקה!!!!!!!!!!!!!!!! יפה מאוד. אהבה, נקמה, שינוי, וסוף נהדר!!!!!!!!!!! אהבתי.”

27/50
ביקורות על אסיר מלידה
הבאה
ליזי
דירוגדירוגדירוגדירוג

הביקורת

הביקורת נכתבה לפני 16 שנים•2 דקות קריאה

אס מלידה

הבעיה הבולטת היא ללא ספק "הדאוס אקס ליבר" (= האל שבתוך הספר) שמוביל את הספר. יותר מדי צירופי מקרים ויותר מדי דברים שבמציאות קורים בפעמים נדירות ובספר קוראים לאדם אחד ברצף מסחרר. ולמרות זאת הייתי מופתע לגלות שחווית הקריאה כמעט ולא נפגמת.
אסיר מלידה הוא ספר מבית היוצר של ג'פרי ארצ'ר בהוצאת מודן-הוצאה לאור והוא ספר מתח-משפטי המגולל את סיפורו של דני קרטרייט, בחור פיקח כמו שד שלרוע המזל לא יודע אפילו לקרוא. מיודענו נאשם ברצח של חברו הטוב ביותר, שהוא גם אחיה של ארוסתו הטריה, ונשלח לכלא לעשרים ושתים שנה. בכלא פוגש דני בחור חביב בשם ניק, בחור צעיר בעל תואר אצולה המיועד לשחרור מוקדם בגין התנהגות טובה. ניק, שלמרבה הפלא הוא חברו לתא, מלמד את דני קרוא וכתוב וכן בהשראתו מוציא דני תעודת בגרות ומתחיל מסלול לתואר ראשון במנהל עסקים. במקביל עורך דינו של דני מגיש בקשת ערעור בשמו, הערעור נדחה, וניק עוזב. דני להוט לנקום באנשים שהרסו את חייו והכניסו אותו לכלא.
בעיה נוספת בספר אפשר לגלות בעזרת אל הגדול, החבר לתא של ניק ודני. אל הגדול שהיה מאוד דומיננטי במעשיו ודיבורו המועט בכלא, כמעט ונעלם לחלוטין מהספר בערך באמצע החלק השלישי (שנקרא ספר שלישי). ומופיע רק בתור דמות פסיבית עם לא יותר מעשר משפטים של דיבורים והופעות במצטבר.
ד"א בחיים האמיתיים האנשים בכלא כזה שמור הם ממש לא נחמדים.
מכיוון שהספר הוא מתח-משפטי ישנם בספר גם כמה הופעות בבית משפט. תיאורי המפגשים הללו הינם מהנים וחיים ויגרמו גם לקהל עורכי הדין הנאה על אף מהלכו הברור של המשפט.

3.5/5 תולעים

מי אהב את הביקורת

אהבת?
תמונה של נוריקוסאן
נוריקוסאן
2קוראים|גיל ממוצע64|100%נשים

על המבקר

תמונה של נתנאל

נתנאל

ותיקעורך
חבר מזה 17 שנים
65 ביקורות•4 נבחרות•202 לייקים
ז'אנרים מועדפים:
מדע בדיוני ופנטזיה•ספרות מתורגמת•מתח ריגול והרפתקאות
תמונה של נתנאל
נתנאל
ותיקעורך
חבר באתר מזה 17 שנים
ביקורות65
ביקורות נבחרות4
לייקים שקיבל202
דירוג ממוצע2.9 ⭐
ז'אנרים מועדפים
מדע בדיוני ופנטזיה15ספרות מתורגמת14מתח ריגול והרפתקאות9

דיון על הביקורת

3 תגובות
r
rex•לפני 15 שנים

השלכות אישיות

שמת לב שבויקיפדיה נטען שהסופר נחשד ברצח של עד מפתח? בהחזקכה כלכלית של 2 אנשים שפברקו עבורו אליבי? אני תוהה אם הספר "אסיר מלידה" אינו מעוגן עמוק בחייו של הסופר עצמו. השראה אוטוביוגרפית.
נתנאל
נתנאל•לפני 15 שנים

הי

קודם כל אני שמח שהתייחסת דווקא ל'רוזן' מכל הספרים, הספר הזה מאוד דומה לו מבחינת התרחשויות וקו עלילה כללי.. מעבר לכך הספר 'הרוזן ממונטה כריסטו' כתוב ברמה גבוהה בהרבה וצירופי המקרים ב'רוזן' משתלבים בצורה הרבה יותר חלקה ממה שמציג לנו ג'פרי ארצ'ר. תודה על התגובה אגב... לילה טוב נתנאל.
עצמילי
עצמילי•לפני 15 שנים

הבעיה הבולטת שציינת מתייחסת גם לרוזן ממונטה כריסטו.

ב'רוזן' יש לפחות את אותה כמות של צרופי מקרים, ועדיין לא שמעתי אנשים שאומרים שזה מוריד מהערך של הספר.
3 תגובות בסך הכל

ביקורות נוספות של נתנאל

בית גדול

בית גדול

ניקול קראוס

הבעיה עם הספר הזה שהוא מאוד ספציפי וזה לא אומר שהוא מדבר על משהו מסוים אלא להפך, הספר מאוד מפוזר בעיניי, הוא ספציפי כי רק סוג מאוד מסוים של אנשים בעלי טעם מאוד מסוים ובמצב רוח מאוד מסוים יאהבו אותו. אני באופן אישי לא אהבתי אותו, ואישית אני מאוד מקווה שזה ספר בעל תרומה משמעותית כלשהי לאיזה תחום עלום בתורת הפסיכולוגיה, כי ספר על שולחן כתיבה זה לא בדיוק שוס. בטח לא כשהוא כתוב במתכונתו הנוכחית.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•נתנאל
דם העדה חלק א' - חוק הקוסמים 3 חלק א'

דם העדה חלק א' - חוק הקוסמים 3 חלק א'

טרי גודקינד

מה אני יכול להגיד, קשה לכתוב ביקורת על ספר כזה. הספר הראשון בסדרה היה לא פחות ממרהיב, עולם רחב יריעה בעל עושר והיסטוריה, ומי שקרא את הספר יכול היה להעיד שאפילו 15 דפים לפני סופו העלילה לא הפסיקה להפתיע אותנו כל דף שהפכת הפך לך את העלילה על ראשה. פשוט תענוג. הספר השני היה ספר מעולה אם כי הציפיות שהיו לי היו גבוהות בהרבה, ורק חציו השני של הספר היה בעל אותו קסם שובה של הספר הראשון. הספר הזה מבחינת הסדרה הוא כישלון גמור עם זאת לאורך כל הספר הייתה לי התחושה החזקה שהספר הוא למעשה ספר מעבר, כמו שחקן שח שמזיז את החיילים למקומותיהם על מנת להכין את המלכודת כך גם הסופר מזיז את הדמויות ומניע את האירועים על מנת לפרוש לפנינו סאגה מוצלחת בספרים הבאים. אבל עדיין אין לי מנוס מלתת ציון נמוך לספר, כי גם ספר מעבר לא צריך להיראות ככזה, ספר מעבר טוב הוא ספר מוצלח בפני עצמו המניע את הדמויות למקומותיהם כדרך אגב, בדיוק כמו שבספר הראשון דברים שקרו כדרך אגב הפכו לדברים המרכזיים בסופו.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
ג'וליאן קומסטוק

ג'וליאן קומסטוק

רוברט צ'רלס וילסון

רוברט צ'רלס וילסון הוא סופר ותיק בעל יכולת כתיבה מן הגבוהות.
עם זאת יחסית לספרו "הכרונליתים" (יצאו 3 ספרים של סופר זה בעיברית) הספר הזה הוא מקור לא אכזב לדמעות.
הספר קיבל ממני 4 כוכבים משום שהסופר כותב בצורה מעולה וסוחפת וצורת כתיבתו מושחזת. עם זאת הספר שמדבר על תקופה אפוקליפטית המתרחשת כ-100 שנה לאחר שתמים עתודות הנפט של העולם הפריע לי מאוד.
בבסיסו של הספר עומד הרעיון שלאחר שכלו עתודות הנפט העולמים פרצה מלחמה כלל-עולמית, בספר יש התייחסויות עקיפות רבות למלחמה ולפרעות שפרצו בעקבות המחסור במקורות אנרגיה. וכאן טמונות רוב הבעיות:

1. הדבר השולי ביותר שעיצבן אותי, בספר התייחסויות רבות לשפה הצרפתית ולשפות נוספות אך לבד מתעתיק של המשפטים לאותיות בעברית לא פירשו לנו ההוצאה לאור מה הכוונה במשפטים. זהו דבר שעיצבן אותי מאוד אך כאמור זהו הדבר השולי ביותר שעיצבן אותי בספר.

2. הרעיון שאנו בתור אנושות לא ננצל את השמש כעתודה לנפט עד למציאת חלופות הוא אבסורדי. אך זהו ספר ולסופר זכות לכתוב את שירצה. כך שהסעיף הזה הפריע לי אך לא יותר מידי.

3. אין תיאור של תוצאות המלחמה אותם אנו מבינים רק בעקיפין ומתוך התייחסויות של הדמויות, יש קסם בליקוט המידע בצורה הזאת והדבר אפילו נותן אמינות שהאירועים אכן התרחשו "במציאות" אך לרוב הדבר פשוט מתיש.

4. אחד מהדברים המרכזים ביותר שאיפשר את התקופה כפי שהיא מוצגת בספר היה שבעקבות המלחמה וכל הפרעות והכאוס הדרדרה האנושות למעין תקופת ימי הביינים. זה אחד הדברים שהכי קשה לי לבלוע, אם כי יכול להיות כמובן שאני פשוט לא מבין את ההיגיון, א. אני לא רואה איך מלחמה ופרעות מחזירים לאנושות מושגי צניעות של ימי הביניים ביחוד במצב שמתעורר בספר ומוזכר במפורש ע"י הסופר "שבעקבות האסונות התמעטה אוכלוסיית העולם עד שהיינו בסכנת מין נכחד" מבחינתי זה בסיס למתירנות גדולה אפילו ממה שאנו רגילים היום. ב. אני מבין שהחוסר בנפט יגרום לאנשים לחזור להשתמש באמצעים כגון מנועי קיטור, נרות וסוסים. עם זאת הסופר טוען שידע כה רב נעלם עד שכבר 100 שנה אחר כך אנשים לא רק שלא יודעים מה זה פלסטיק ("הפסולת הלא מובנת של הקדמונים החילונים")אלא שהם אפילו לא יודעים לקרוא ולכתוב.
אני מצטער אני פשוט לא בולע את זה שהידע יעלם. גם אם מליוני אנשים ימותו אנשים עדיין ידעו את רוב הידע שיש כיום, גם אם לא יוכלו להשתמש בו. ובכלל קריאה וכתיבה?! זה בסיסי מכדי שרוב העולם יחזור לאנאלפבתיות בגלל מלחמה, בשביל זה לא צריך אסונות טבעים או מעשה ידי אדם, בשביל לאבד כמות מסיבית כזאת של ידע צריך כוח אלו-קי, כמאמר החרטומים לפרעה "אצבע אלו-קים היא".

התקציר טוב.
הכריכה לא מתאימה לספר לעניות דעתי ובהוצאת גרף יכלו לעשות יותר טוב.

עד לפעם הבאה,
נתנאל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
היינו כחולמים

היינו כחולמים

אורנה בורדמן

איזה יופי של ספר!
מדויק היסטורית, קליל וזורם. הכתיבה מעניינת והדמות הראשית אחינועם פשוט מרגשת, גבר או לא גבר זה תפס אותי בלב.
אבל אז הגיע החלק השני, כמעט מתתי מהאכזבה. הדמות אליה נקשרים הקוראים פשוט נעלמת ומופיעה בצורה שולית אם בכלל. ספר שמדבר על תקופות בעבר חייב שיהיה לו דמות שהקוראים יתחברו אליה כדי לגשר על פער הזמנים ושינוי המושגים. מהרקולס העשוי ללא חת דרך דארטניין הפזיז משלושת המוסקטרים וכלה באלנקם בעל הנקודת מבט האישית והמרגשת. הקשר לקורא הוא מה שהופך ספר להצלחה.
החלק השני הופך לכללי מנתק את הקורא מהפן האישי אליו התחבר והופ לסקירה היסטורית קלילה. מעניין יותר משיעור בבית ספר, ללא ספק. אבל אכזבה לא פחות.
וככה מספר חמישה כוכבים הגענו לספר ממוצא של 3 כוכבים.

חבל, חבל, חבל.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
חדר

חדר

אמה דונהיו

תליתי ציפיות די גדולות מהספר הזה, בהסתמך על התגובות האוהדות שראיתי כאן, לצערי התבדיתי.
הרעיון מעולה, פשוט פצצת פוטנציאל שמחכה לניצוץ שיפעיל את כל העסק. הניצוץ לא הגיע.
הספר החדר הוא ספר המסופר מנקודת מבטו של ג'ק, ילד קטן בן חמש. השפה של ג'ק אומנם מעט גבוהה יותר משפתו של ילד בן חמש ממוצע, אם כי אפשר להבין זאת או לפחות לבלוע את זה בקלות יחסית.
את השכל של ג'ק לא ניתן להחליק כך, לג'ק תובנות גבוהות בהרבה מכפי שיתכן שיהיו לילד בגילו. לצערי זה נותן תחושה לא אמינה של הספר, אפילו עם כל ההזדהות שמצליחה להפיק מאיתנו אמה.

הספר שפשוט סוחף ומרגש בחלקו הראשון מאבד את המגע שלו בחלק השני, אפשר לומר שמרגע שנגולה האבן מעל פתח מערתם, נסתם הגולל על סיפורם. מכיוון שאינני מכיר את הסופרת אמה דוניהיו כלל אין לי רק לנחש אבל יכול להיות שכשרונה מלא החן של הסופרת כפי שהתגלה לנו באפלוליות החדר לא היה אלא צל מתעתע של כישרון מועט יותר כפי שהטבנו להבחין באור הצהריים?

הכריכה עצמה אינה מעבירה את הרעיון של הספר לעניות דעתי. התקציר לעומתו בהחלט מניח את הדעת.
לא נותר לי אלא לתהות, האם רעיון כה משובח לא היה צולח יותר אילו הופקד בידיה של סופרת כדוגמת ג'ודי פיקו?

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
הפולשים

הפולשים

מייקל מרשל סמית

אוי כמה שחיכיתי לזה... חשבתי שזה כבר לא יקרה... אבל לא! הנה כאן ובשידור ישיר נכנס עוד ספר לרשימה השחורה שלי ("1. לנטוש על אי בודד. 2. לפוצץ את האי.") מה שנותן לי את ההזדמנות להוריד את כפפות המשי ולהגיד פעם אחת את האמת העירומה.

אין ספר יותר נמרח מהספר הזה. כל ארבעים דפים בערך נאלצתי לעשות הפסקה מהכאב ראש שהסופר הזה גרם לי, בהפסקה ניצלתי את הזמן על-מנת לחבוט את הספר בקיר ולקלל את כל האלילים על כמה חפרן יכול להיות הסופר הזה. קחו לדוגמא את פרק שלוש:
עמוד ושורה לקח למרשל לתאר לנו חוף ים ועוד שלושה עמודים לתאר את הילדה שישבה על החוף הזה, עם כל המחשבות וההרגשות הכי תמוהים שלה ועוד שנים ו-2/3 עמודים לקח לו לתאר את האדם שהתקרב לעבר הילדה ואת המשפט הראשון שאמר לה סה"כ ששה ו- 8/9 עמודים לתאר מפגש שבמקרה הכי גרוע היה צריך לקחת שלושה עמודים.
ראבק, למה שנרצה לקרוא יותר משלושה משלים שונים שעלו בראש של ילדה כדי להסביר מחשבה בודדת ולא מהחשובות שלה ולמה לעזעזאל שילדה בת תשע תשתמש במילים שאבשלום קור צריך מילון כדי להבין אותן?

חוץ מזה הספר עצמו מתחלק לשלושה חלקים:
א. החלק הגדול ובו כאב ראש ושיעמום.
ב. חלק שלא נמשך יותר מ35 עמודים בהם הספר סוף סוף מתחיל לזוז ואפילו לסחוף את הקורא מעט.
ג. ניפוץ אשליות וסיום הספר המאכזב והלא מהוקצע.

ואל תתנו לי להתחיל על הסיום של הספר... הסבר מאכזב ולא שלם, ניסוחים מנייר טיוטא לא מהוקצע והסבר מהרדודים שבהם.

בקיצור חבל על יערות הגשם!

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
כשרון למלחמה

כשרון למלחמה

ג'ק מקדוויט

כישרון למלחמה.
או הסופר ללא הכישרון.

ספר גרוע אחד בשבוע אני עוד מוכן לבלוע, שני ספרים זה כבר יותר מידי. אחרי האכזבה של "משחק ראיות" מאת ליעד שהם. ממש קיוויתי שהספר השני שלקחתי מהספריה לא יתברר כאכזבה.
הייתי צריך כבר ללמוד שבחיים אסור להיות כל כך אופטימי.
נתחיל במה שהכי עיצבן אותי הביקורת של סטיבן קינג.
אוקי, נכון, מקובל לתת לסופרים ידועים "בקשיש" כזה או אחר כדי לקבל ביקורת מחמיאה... אבל בצע הכסף מסנוור את סטיבן קינג עד כדי כך כדי להגיד משהו כמו: "מקדוויט הוא היורש הטבעי לאסימוב וקלארק". עם ארתור ס. קלארק אני לא אתעסק. אבל למכור את השם של אסימוב?! ככה? על קשקוש בלבוש בשקל תשעים? לאן הגענו?!
הספר הזה הוא לא לא ובשום פנים ואופן לא המשך ישיר למורשת מפוארת כמו של אסימוב!
אצל אסימוב יש מעוף, נסיקה, דמיון, ראית הנולד, יסודות לתרבות חדשה ומפלאה וסיפורת שטרם נראתה על המדפים. לג'ק מקדוויט יש "איכס".

המדע משעמם, הכתיבה נמרחת הסיפר תקוע וכל השאר פגוע.

ג'ק יקירי, לא כל שעועית היא שעועית פלא ולפעמים במקום אווזה שמטילה ביצי זהב פשוט מקבלים גזים.

ואני נפרד מכם עד לספר הגרוע הבא,
נתנאל

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
משחק הראיות

משחק הראיות

ליעד שהם

ואני חשבתי שהספר "משפט חוזר" של ליעד שהם היה כישלון. יצא לי לדפדף בשאר התגובות על הספר והייתי מופתע... את האמת ציפיתי לכמה תגובות טובות, אבל כל כך הרבה?!

ספר המתח הראשון של ליעד שהם "מספר חסוי" קיבל ממני 3 כוכבים, הספר השני "משפט חוזר" קיבל ממני שניים. וגם הספר הזה מקבל ממני שניים. גם בתחום ספריו ההומוריסטים רק ספר אחד מקבל ממני מעל שלושה כוכבים וזה "לונדון בפיתה", אודה על האמת את XS עוד לא קראתי...

(~זהירות ספוילרים!~)

ליעד שהם פשוט לא מותח, פשוט לא.
על אורי דולב אנו יודעים שחף מפשע,
הרמז על הזהות של החשודה השניה (רצח דקירה זה בד"כ אישה וכעס), תמר אישתו, כל כך גס עד שכל קורא שעבר את הקילומטר הראשון שלו כבר יודע שהיא חפה מפשע.
עם נתן באמת קניתי לשלושה דפים בערך, עד שנזכרתי ברמז שהובא לנו על החשודה השניה. זה כבר סידר אותי.

גם ביצירותיו הקודומות ליעד שהם לא מתעלה על עצמו העלילה ברורה, המתח לא סוחף ובכלל באופן כללי הכתיבה היא פשוטה ולא זורמת.

הספר היחיד שמאוד נהנתי ממנו היא "לונדון בפיתה" על "החיים באלככסון" שהיה כל כך מייגע אני כבר לא מדבר.

בקיצור, זה ספר טיסה.
תקציר סביר, וכריכה מוצלחת.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל
הדברת מזיקים בע"מ

הדברת מזיקים בע"מ

אבנר הנמן

הכריכה יפה, והתקציר מעניין. כל שאר לוקה בחסר.
התקציר הבטיח ספר שנון ומצחיק משעשע ומפתיע.
התקציר טעה.

אומנות הסיפור הקצר היא לא דבר פשוט, יש צורך להצליח לדחוס סיפור שגם ימתח וגם יפתיע וגם יכבוש וגם ישפיע וכל זה בהגבלה של 15-20 עמוד.

אבנר הנמן לא הצליח לעשות את זה.
יש רק שתי הצטדקויות לכך שקראתי את הספר הזה: 1. הסיפורים נגמרו שניה לפני שנגמרה הסובלנות שלי 2. אני אופטימיסט חסר תקנה וכל הזמן קיויתי שהסיפור המשעשע שהבטיחו יגיע עוד מעט.
בלי פנץ'-ליין ובלי בשר, הספר מזכיר לי מנה צרפתית צלחת גדולה ו3.15 גר' של בשר על מצע של עלה בייבי בודד,
הרבה פוטנציאל לא הרבה הצלחה.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•נתנאל

ביקורות נוספות על "אסיר מלידה"

אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

אחלה ספר
זורם מהתחלה עד הסוף
עם טוויסט משגע באמצע הספר.
ממליץ בכיף,אחד הטובים שקראתי בזמן האחרון.
ספר שמתחיל ורק עולה ועולה
אומנם לא לשיאים מטורפים
אבל כל הסמן בעלייה במתח של הקורא לדעת מה יהיה בדף הבא.
תהנו חברים

לפני 4 חודשים•
★★★★★
•saarmaoz
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

אולי הבעיה היא שקיבלתי את הספר עם בילד-אפ מטורף. אולי הבעיה היא שקראתי אותו ביומיים ארוכים מדי של חג. אולי הבעיה היא פשוט באופי שלי או של הספר, שלא הולכים ביחד. בגדול, ספר סבבה.
מזמן לא התחלתי ספר חדש, וברגע שהתחלתי את "אסיר מלידה" התחשק לי להמשיך. בהחלט הישג! הכתיבה נראתה לי מושכת וזורמת, ההתחלה הייתה מעניינת והפרק שאחרי הפרולוג בהחלט השאיר אותי עם פה פעור. זה היה מצוין.
הדברים שלא אהבתי היו סובייקטיביים, בחלקם. אני לא ממש אוהבת ספרים שמתמקדים בעיקר במתרחש בבתי משפט, מרגיש לי יבש. דבר קצת פחות סובייקטיבי היה הטענות שהציג אלכס רדמיין, שלמרות היותו עורך דין מדהים, פיספס דברים שהתחשק לי לצעוק עליו. היו טענות מובנות מאליהן שהוא לא הציג, טענות מעוררות כעס שהוא בחר שלא להתקומם כנגדן וסתם ניסוחים מרושלים שעצבנו אותי. אני לא אומרת שזה טיעון שהיה מנצח, אבל למה הוא לא טרח לבדוק מתי מה-שמו התקשר לבלש שהגיע? מהרגע שהוא התקשר ועד שהבלש הגיע עבר זמן מסוים, אבל כמה זמן עבר מאז הרצח ועד שהבלש הגיע? קרייג שלט בזמן שבו השיחה התבצעה, אבל משום מה אלכס בחר שלא לוודא מתי זה קרה. כמו שאמרתי לחברה שלי על דוקטור סטריינג' בפרק של וואט איף. אני לא אומרת שאם הוא היה משתמש באבן הזמן זה היה עובד, אבל למה לא ראינו אותו מנסה?
הוא יכל להציג את הדברים באור שישפיע על המושבעים אחרת. הל, אני יכולתי להציג את הדברים אחרת. אבל, אלאס, אני לא עורך דין.
לא משנה. כמו שאמרתי, אני לא אוהבת ולא מבינה במתרחש בבתי משפט, אבל מה שכן קרה שם לא מצא חן בעיניי. הדמויות בספר נורא מעריכות את מערכת המשפט הבריטית, אבל וואלה לא מצאתי שם שום דבר שגרם לי לתמוך בדעה שלהן.
מה עוד היה לי לומר?
הכתיבה, שמאוד משכה אותי בתחילת הספר, די עיצבנה אותי אחר כך. ג'פרי ארצ'ר מצא לנכון להסביר כל דבר. כל דבר. הספר לא לידי, אז אין לי דוגמאות מקוריות, אבל היו דברים כמו -
'"כמו שאמרתי לחברה שלי על דוקטור סטריינג' בפרק של וואט איף," אמרתי, כשאני מציינת דמות מהיקום הקולנועי של מארוול...'
'"אלכס רדמיין," ציינתי, אומרת בקול את שמו של עורך הדין...'
'הקשבתי לשיר "מיי שוט", שרה יחד איתו את המילים שזכרתי מהסרט "המילטון" שממנו הגיע השיר'
זה היה די מעצבן. התחשק לי לקום ולומר, "אני אוהבת להשתמש במוח שלי, ארצ'ר," יורקת בזעם את המשפט כשאני משתמשת באיבר היושב בראשי בתור נושא לגערה.
סתם. סליחה. אבל זה באמת היה מציק. הוא סופר למבוגרים, לא? הוא לא אמור לצאת מנקודת הנחה שיש טיפה הבנת הנקרא בין שאר יכולותיי?
עוד דבר שהיה מבאס אבל גם נחשב סובייקטיבי, אני מניחה, הוא שעד אמצע הספר נראה כאילו המגמה של ארצ'ר היא לדכא את תפיסת חיי ולעודד אותי להמיר את דתי אל הפסימיזם. שום קרן אור לא נראתה עד עמוד מאתיים או שלוש מאות, וכבר היה מאוחר מדי בשבילי ולא יכולתי לעצור באמצע, כי הייתי צריכה לדעת מה יקרה.
כנראה שהגענו אל השלב הסובייקטיבי כי הנקודה הבאה שעלתה לי בראש הייתה כמה כעסתי על מה שקרה לניק, ועל כך שאף אחד - אף אחד! - לא מצא לנכון להצטער עליו או לנסות לנקום אותו. זה הכעיס אותי כל כך, אומייגאד. רק בסוף היה איזה רגע פצפון שבו אל התאבל עליו, אבל איפה היית בשאר החודשים, אל? איפה היית רגע אחרי שזה קרה? ניק היה כזה אדם טוב, לא הגיע לו שהמוות שלו יטוייח ככה.
דבר סובייקטיבי אחרון שהוא יותר בחזקת פאן פאקט הוא הבעיה שלי עם לורנס דבנפורט. צוין שהוא שחקן שנראה טוב, ובראש שלי עלתה מיד דמותו של טום הידלסטון, מאחר ואני רואה מחדש את כל הסרטים של מארוול כדי להכיר אותם לאחיות הקטנות שלי. לצערי הרב התברר שאני לא אמורה להיות בעד דבנפורט, אבל פניו עטורות קמטי הצחוק של הידלסטון כבר נחרטה במוחי, ולא יכולתי לעשות דבר כנגד זה.
זאת הביקורת. אני מקווה שהיא מנוסחת באופן סביר כי השירים של המילטון מתנגנים ברגע ואני שרה איתם, אז רק חמישים אחוז מהמוח שלי היו מופקדים על ביקורת. וגם, כאילו, לא כתבתי ביקורת כבר די הרבה זמן.

בגדול הספר באמת סביר, ושמחתי שהיה לי מה לקרוא בחג, אבל לו הייתי יודעת שככה הוא יהיה, אני לא חושבת שהייתי קוראת אותו, כי אני לא אוהבת את הסגנון כל כך. הסוף היה מצוין, though. אני מבינה למה הוא נחשב ספר טוב.

לפני 4 שנים•
★★★★★
•קוראת מגיל צעיר
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

ארצ'ר הוא מספר סיפורים טוב, אולי הטוב ביותר. שום דבר מעבר. למי שמחפש נישנושים לפני השינה

לפני חודש•
★★★★★
•גנדלף
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

לג'פרי ארצ'ר היה רעיון בראש:
בחור בשנות ה 20 לחייו מסתבך קשות כאשר מואשם ברצח חברו וגיסו לעתיד בתקרית בפאב.
הוא נכנס לכלא למרות חפותו על סמך עדות שקר שנתנו 4 חברים (אחד מהם הרוצח) ובמהלך מבריק מצליח לחמוק משם מבלי להיחשב נמלט ומבלי שייחפשו אחריו ולתכנן את הנקמה.
אבל מה?
הסופר מרוב שהתלהב מהרעיון המוצלח שלו לסיפור הזניח את ההשקעה בפרטים הקטנים והרי שם כידוע אלוהים נמצא...

העלילה מתרחשת בלונדון בשנות ה 2000!!
כיצד הקורא אמור להאמין שהגיבור אמנם סיים בית ספר אבל לא יודע קרוא וכתוב עד שהוא כאמור נכנס לכלא ושם אסיר אחר מלמד אותו את זה? מפה לשם תוך פחות משנה הבחור נהיה גאון ומתכנן נקמה שמורכבת ממהלכים פיננסיים ומשפטיים מהמדרגה הראשונה... נו באמת...

עוד נקודה שפגעה באמינות הספר בעיני - הקלות בה הוא מואשם ומוכרז כרוצח. למרות שמדובר בחברו הטוב ביותר, גיסו לעתיד, ולמרות שארוסתו עדה לרצח בית המשפט בוחר להאמין לגרסת ארבעת השקרנים ושולח אותו ל 22 שנה בפנים.
שוב, לא קונה את זה ולמרות שאני רחוקה מלהיות משפטנית או עורכת דין אני רוצה להאמין שלא ככה שופטים אדם ובטח שלא בלונדון.

אז אמנם רעיון העלילה מקורי, כתוב היטב, והטוויסט בעלילה מחזיק אותך מתוח ודרוך אבל הטעויות הקטנות האלה של הסופר מבחינתי הורסות הכל.
טיפה השקעה בתחקיר, טיפה היגיון פנימי של הדמויות היו עושות הבדל גדול.

אפשר לקרוא.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•אוהבת לקרוא
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

"האדם נולד חופשי, אך לכל מקום הוא כבול בשלשלאות".
חלק מהקוראים ודאי ירימו גבה ויתמהו מה הקשר של דברי ההגות של הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, בן שלהי המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, לנושא.
והנה ההסבר: בחלק מהסיפורים ישנם פרטים שאף שהסופר אולי לא התכוון אליהם - נראים כ"זורחים מתוך השחור", וממקדים את תשומת הלב אליהם. וכך מצאתי בסוף הספר הַקְבָּלָה - גם אם לא מלאה, למשפטו של ג'ון לוק.
ולשם כך, בחרתי להתחיל את חוות דעתי מסוף הספר. ליתר דיוק, מהעמוד האחרון, כי לעניות דעתי, שם - ולא רק בעמוד 515, טמונה משמעותה של הכותרת שנבחרה: "אסיר מלידה".
אין צורך להסביר יותר מכך, כדי לא לגלוש ל"ספוילריות", אך בטוחני שכולנו מכירים את המצב המובא שם, שבו "המקושרים" תמיד יפלו על רגליהם, בשעת נפילה מגובה, בעת שהחלשים שבחברה - עלולים להתרסק, ומטעמים מובנים לא ארחיב.
בתקציר שבגב הספר נכתב שהסיפור נוצר בהשראת ספרו של אלכסנדר דיומא: "הרוזן ממונטה כריסטו".
אודה, לא זכרתי כלום מספרו של דיומא, וזיכרוני לא הצליח לדלות פרטים משם.
גם לא עיינתי בתקציר, ולכן ניגשתי לקריאה כאל דף ריק.
הרעיון שהוא בסיסו של הספר, נותר בעיני, גם לאחר הקריאה - הזוי מעט, כלומר, גם כתיבתו היפה של הסופר לא הצליחה להקהות אצלי את "מוזרותו". ואולי מקומו בסרט חביב לנוער המתבגר, ששם, מן הסתם, כמעט הכל אפשרי.

על אף שנהניתי מאד ממהלכי המשפט שבספר, מצאתי את עצמי תוהה על ההבדלים שבסיטואציות שבמשפט בין אנגליה לבינינו.
לצורך הסבר, אביא מספר דוגמאות, ואתחיל מהזהות:
1. המושבעים (ואצלנו השופט, כמובן) נדרשים להתעלם מ"סימפטיה טבעית" שקיימת לעדה שבהיריון, ולקבל החלטה רק לאור העובדות המוצגות בפני ביהמ"ש.
2. לאסור הצגת שאלות מנחות לעד.
3. התעלמות מעדות שמיעה.
ולעומת הדברים הנזכרים כאן, תהיתי על מצבים, שכמובן אינם קיימים אצלנו:
1. עד יורד מהדוכן על דעת עצמו, מבלי שקיבל רשות לכך מהשופט, וללא נתינת אפשרות לפרקליט המדינה לחקור אותו? (עמ' 66).
2. השופט תופס יוזמה וקד קידה עמוקה לקהל??? (עמ' 336).
3. עו"ד אחד יכול להיכנס לדברי "חברו המלומד" בהערה צינית, מבלי שהשופט ינזוף בו? (עמ' 516).
4. עד יורד מהדוכן, ניגש לתא הנאשם ולוחץ את ידו? (עמ' 519).
5. מראים צילומים לעומד על הדוכן (עד או נאשם), מבלי להראותו תחילה לשופט ולעורך הדין השני? (עמ' 529).
ודבר אחרון, שאיני מכירו, אך נראה לי משונה: המושבעים נכנסים לאולם לאחר שהשופט יושב במקומו? אנסה לברר ולהשביע את סקרנותי, ואשמח לשתף את הקוראים, במידה ואדע בוודאות.
אם תתעלמו מהשינוי הדרמטי, בסביבות עמ' 220, שהינו מהות הסיפור, המשך הסיפור - כמו גם תחילתו, מעניין וכתוב בצורה זורמת, אם כי לא תמיד הצלחתי להיכנס לפרטים שהופיעו, אך אין בפרט שולי זה כדי לפגום בהנאת הקריאה שבאה בעקבות המהפך.
בס"ה נהניתי מאוד.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•י. קליש
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

אפתח ואומר שיש ספרים שרק לפי השם שלהם אתה יודע שהם יהיו חתיכת פצצת קריאה ושתדבר עליהם כל חייך, לפחות.
לדוגמא אפשר להביא לכם את "משחקי הרעב", "מחוננת", וגם אם לא קראתי - "שם הרוח". לפי תגובות של כמה אנשים שאני מכירה טוב מאוד.
טוב, אז זהו, לפואנטה - "אסיר מלידה"; בהחלט בקטגוריה הזאת.

לפינה הקבועה בביקורות; איך פגשתי את הספר?
הייתם יכולים לנחש לפי ההקדמה שהשם משך אותי. אבל לא.
אתמול בספריית בית הספר עסקתי בשיטוט הלוך ושוב לפני השעה הראשונה, אני הייתי היחידה בספרייה. נאמנה שכמוני.
הספרנית הסתכלה עלי על מנת להקל את השעמום שלה, ואז פתחה ואמרה, "רוצה לקרוא ספר מעולה?"
כן, חברים. זה דבר שגורם לכל תולעת ספרים לזנק עם הלשון בחוץ אל האדם שהציע לו את זה וכמעט לקפוץ עליו.
העיניים שלי התרחבו בצורה משמעותית.
בנקודה ההיא עזבתי הכל וניגשתי אל הספרנית. "כן. ברור."
אחרי חיפוש משמעותי במדפים, היא אמרה לי את השם שלו. "אסיר מלידה." היא זרקה בסתמיות. "אני חושבת שתאהבי אותו."
באותו הרגע נדלקתי על השם. וכשגיליתי את העטיפה? התאהבתי. יש שני סוגים של עטיפות פשוטות - עטיפות שלא מושקעות ב^&$*& בלי טיפת מחשבה אומנותית, ועטיפות עם מחשבה מעבר להן.
זאת לדעתי לפחות, עטיפה גאונית. עסקתי כל שיעור מתמטיקה בציור שלה על דף משבצות. ואם אני איי פעם אוציא ספר לאור - העטיפה שלי תהיה בסגנון שלה. פשוטה, לא רברבנית.
אז לקחתי את הספר, וזה מתחיל.

איי פעם יצא לכם לחשוב שאם הייתם עושים דברים שהשתבשו יום לפני, או יום אחרי? זה קרה בגדול לדני קרטייט. בשמו המלא; דניאל ארתור קרטייט.
אבל לדני המסכן היו כמה שנים טובות בכלא כדי לחשוב על זה.
לא שהוא עשה משהו. רק עזר לחברו הטוב ביותר וניסה לעשות הכל כדי להציל אותו כשנדקר למוות.
איך זה שמאשימים אדם ברצח חברו בלי שום אשמה בדבר? אלא להפך?
זה ספר שמתאר איך נגזל חופש מאדם על לא עוול בכפו. על שחיתויות, על פגמים בכל מקום. גם במערכות משפטיות. ועל אדם, שנגד כל הסיכויים, כמעט חוזר מהמתים כדי להוכיח את חפותו.

זה ספר גאוני.
כן, לא הכל הגיוני. תאמינו לי, קראתי את הביקורות, ואני מסכימה עם חלקן על מספר פגמים שקיימים בספר כמו קשיים שהופכים קלים ואמצעים בלתי נדלים. או קלות שבה אפשר להרשיע אדם.
אבל באמת, למי אכפת?
אולי לא אכפת לי כי אני קטינה ואף פעם לא הייתי מעורבת מעשית בבית משפט (אלא ההורים שלי, ותאמינו לי, להמתין לאמא ליד הכניסה לבית משפט שאתה יודע שאבא גם נמצא שם והם כנראה מכסחים אחד את השני זה אף פעם לא תענוג).
הסופר שהמציא את הספר שכל כולו סובב סביב משפט והצליח להשאיר אותי לא רק ערה, אלא מרותקת לספר במשך עשרים וארבע שעות, צריך לקבל שאפו ותפיחה על הגב. אני ממש שונאת משפטים. ונאומי פוליטיקה. זה נורא.

אני יודעת שכמה הביקורות מחמירות עם הספר. אבל אני חושבת שהוא דורש לפחות חמישה כוכבים. כי הוא פשוט מלמד המון. וממלא בן אדם בסיפוק הרבה פעמים.
לא אומר שלא היו קטעים ששיעממו אותי קצת (אורח חיים משפטי, לא טוב!!). כן, היו קטעים שהייתי חייבת לדלג עליהם.
אבל אם למדתי משהו בכל העולם הזה של הספרים, שכמו אדם מושלם, אין ספר מושלם. אין ספר שכולם יתלהבו ממנו ויהדו אותו. הוא לא קיים. כי לדעתי, בכל ספר יש רגעים לעיתים רגעים שבא לך לדלג עליהם.
אבל הספר...
הוא פשוט מציאותי, קורע לב, וגאוני. פשוט גאוני. אני לא יכולה שלא לאהוב אותו.

אין לי רצון להרצות על כל הפגמים בספר - שכשאתה אוהב את הספר הם בלתי נראים - זה בזבוז זמן. כי לספר הזה יש כל כך הרבה ייתרונות שמטשטשים את החסרונות עד כמעט בלתי קיום.

אז אני לפחות, ממליצה על הספר הזה בחום עם חמישה כוכבים. וארצ'ר, מסירה בפניך את הכובע. אתה גאון מהלך.
עוד סופר אהוב נוסף לרשימה. ואם לא - לפחות יצירה (:

לפני 13 שנים•
★★★★★
•אנג'ל
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

יכול להיות שג'פרי ארצ'ר בודה מליבו פרטים על עצמו, אבל בכל מה שקשור לכתיבת ספר מתח, הוא רב-אמן.

מדובר באחד הספרים המעולים שקראתי. מפורט לפרטי פרטים, לא מעייף, קצבי ומותח, גורם לשקוע בתוך עלילת הספר ולשכוח מהמציאות, הזמן חולף מבלי שמרגישים.

מבחינתי יש שלושה אסים בכתיבת ספרי מתח: הרלן קובן, יו נוסבו וג'פרי ארצ'ר (ולחשוב שזה הספר הראשון שלו שאני קורא).

עזבו את מה שאתם קוראים ורוצו להשיג לכם עותק.

ממש לא בזבוז זמן, אלא חובה לכל אוהבי ז'אנר ספרי המתח.

ציון: 10.

לפני 14 שנים•
★★★★★
•אוהב ספרים
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

ספר מדהים!!!!!!!!
ספר מתח מדהים, מרתק, נקרא בנשימה עצורה.
הספר מלמד איך לנקום נקמה מתוקה.
זה מה שנקרא: צוחק מי שצוחק אחרון.

לפני 15 שנים•
★★★★★
•ענבר
אסיר מלידה

אסיר מלידה

ג'פרי ארצ'ר

קריאת ספר עב כרס יכולה להוליד שתי תוצאות- או שעמום, או אי היכולת להפסיק לקרוא.
האופציה השנייה היא המתאימה לספר "אסיר מלידה".
כבר מההתחלה הקורא מרגיש חלק מחייו של גיבור הספר- דני, ורוצה לעזור לו בהוכחת האמת.
מומלץ ביותר לכל סוגי הז'אנרים ולכל סוגי הקוראים- ספר מרתק!

לפני 10 שנים•
★★★★★
•bc19
דירוג
5.0
לפני 16 שנים

“ספר מעולה ברגע שמתחילים לקרוא אי אפשר לעזוב אותו. ספר נפלא,מרתק מומלץ.”