ביקורת ספרותית על אסיר מלידה מאת ג'פרי ארצ'ר
ספר מעולה

---

אפתח ואומר שיש ספרים שרק לפי השם שלהם אתה יודע שהם יהיו חתיכת פצצת קריאה ושתדבר עליהם כל חייך, לפחות.
לדוגמא אפשר להביא לכם את "משחקי הרעב", "מחוננת", וגם אם לא קראתי - "שם הרוח". לפי תגובות של כמה אנשים שאני מכירה טוב מאוד.
טוב, אז זהו, לפואנטה - "אסיר מלידה"; בהחלט בקטגוריה הזאת.

לפינה הקבועה בביקורות; איך פגשתי את הספר?
הייתם יכולים לנחש לפי ההקדמה שהשם משך אותי. אבל לא.
אתמול בספריית בית הספר עסקתי בשיטוט הלוך ושוב לפני השעה הראשונה, אני הייתי היחידה בספרייה. נאמנה שכמוני.
הספרנית הסתכלה עלי על מנת להקל את השעמום שלה, ואז פתחה ואמרה, "רוצה לקרוא ספר מעולה?"
כן, חברים. זה דבר שגורם לכל תולעת ספרים לזנק עם הלשון בחוץ אל האדם שהציע לו את זה וכמעט לקפוץ עליו.
העיניים שלי התרחבו בצורה משמעותית.
בנקודה ההיא עזבתי הכל וניגשתי אל הספרנית. "כן. ברור."
אחרי חיפוש משמעותי במדפים, היא אמרה לי את השם שלו. "אסיר מלידה." היא זרקה בסתמיות. "אני חושבת שתאהבי אותו."
באותו הרגע נדלקתי על השם. וכשגיליתי את העטיפה? התאהבתי. יש שני סוגים של עטיפות פשוטות - עטיפות שלא מושקעות ב^&$*& בלי טיפת מחשבה אומנותית, ועטיפות עם מחשבה מעבר להן.
זאת לדעתי לפחות, עטיפה גאונית. עסקתי כל שיעור מתמטיקה בציור שלה על דף משבצות. ואם אני איי פעם אוציא ספר לאור - העטיפה שלי תהיה בסגנון שלה. פשוטה, לא רברבנית.
אז לקחתי את הספר, וזה מתחיל.

איי פעם יצא לכם לחשוב שאם הייתם עושים דברים שהשתבשו יום לפני, או יום אחרי? זה קרה בגדול לדני קרטייט. בשמו המלא; דניאל ארתור קרטייט.
אבל לדני המסכן היו כמה שנים טובות בכלא כדי לחשוב על זה.
לא שהוא עשה משהו. רק עזר לחברו הטוב ביותר וניסה לעשות הכל כדי להציל אותו כשנדקר למוות.
איך זה שמאשימים אדם ברצח חברו בלי שום אשמה בדבר? אלא להפך?
זה ספר שמתאר איך נגזל חופש מאדם על לא עוול בכפו. על שחיתויות, על פגמים בכל מקום. גם במערכות משפטיות. ועל אדם, שנגד כל הסיכויים, כמעט חוזר מהמתים כדי להוכיח את חפותו.

זה ספר גאוני.
כן, לא הכל הגיוני. תאמינו לי, קראתי את הביקורות, ואני מסכימה עם חלקן על מספר פגמים שקיימים בספר כמו קשיים שהופכים קלים ואמצעים בלתי נדלים. או קלות שבה אפשר להרשיע אדם.
אבל באמת, למי אכפת?
אולי לא אכפת לי כי אני קטינה ואף פעם לא הייתי מעורבת מעשית בבית משפט (אלא ההורים שלי, ותאמינו לי, להמתין לאמא ליד הכניסה לבית משפט שאתה יודע שאבא גם נמצא שם והם כנראה מכסחים אחד את השני זה אף פעם לא תענוג).
הסופר שהמציא את הספר שכל כולו סובב סביב משפט והצליח להשאיר אותי לא רק ערה, אלא מרותקת לספר במשך עשרים וארבע שעות, צריך לקבל שאפו ותפיחה על הגב. אני ממש שונאת משפטים. ונאומי פוליטיקה. זה נורא.

אני יודעת שכמה הביקורות מחמירות עם הספר. אבל אני חושבת שהוא דורש לפחות חמישה כוכבים. כי הוא פשוט מלמד המון. וממלא בן אדם בסיפוק הרבה פעמים.
לא אומר שלא היו קטעים ששיעממו אותי קצת (אורח חיים משפטי, לא טוב!!). כן, היו קטעים שהייתי חייבת לדלג עליהם.
אבל אם למדתי משהו בכל העולם הזה של הספרים, שכמו אדם מושלם, אין ספר מושלם. אין ספר שכולם יתלהבו ממנו ויהדו אותו. הוא לא קיים. כי לדעתי, בכל ספר יש רגעים לעיתים רגעים שבא לך לדלג עליהם.
אבל הספר...
הוא פשוט מציאותי, קורע לב, וגאוני. פשוט גאוני. אני לא יכולה שלא לאהוב אותו.

אין לי רצון להרצות על כל הפגמים בספר - שכשאתה אוהב את הספר הם בלתי נראים - זה בזבוז זמן. כי לספר הזה יש כל כך הרבה ייתרונות שמטשטשים את החסרונות עד כמעט בלתי קיום.

אז אני לפחות, ממליצה על הספר הזה בחום עם חמישה כוכבים. וארצ'ר, מסירה בפניך את הכובע. אתה גאון מהלך.
עוד סופר אהוב נוסף לרשימה. ואם לא - לפחות יצירה (:

» ביקורות נוספות של אנג'ל
» ביקורות נוספות על אסיר מלידה