“״סיפוריו של אבנר הנמן מצטיינים בשנינות ובאירוניה כובשות, ומשרטטים דיוקנים פסיכולוגיים בחדירה נדירה. בטון מאופק נטווים חוטי העלילות המתנהלות בקצב מהיר, מפתיע ומפעים. הנמן מתבונן מפרספקטיבה ייחודית בהווייה האנושית, ומבטו המפוקח והרענן מגלה בה פנים בלתי צפויות. השגיו אלה זיכו אותו בפרס אס"י ובתואר תגלית השנה.
כך נכתב אודות הכותב ״בבית ההוצאה״ דף הפייסבוק המייצג את ספרו.
למילים כאלו יש הכוח לשכנע ולדרבן אותי, לשמוח שהנה זכיתי בעותק חינם וכעת אוכל להקדיש מזמני לקריאה של ספרו המעניין.
ואמנם, התחלתי בקריאה וככל שהתקדמתי בה, הרגשתי שמאחורי שמאחורי וילון המחמאות המרהיב קיימת ריקנות עכורה: לא שחקנים ולא תפאורה, לא עלילה ולא תאורה.
הגעתי לתיאטרון בעקבות פוסטר חוצות ונחרדתי לגלות שאני נמצאת שם לבדי והבעל בית הלך הביתה והרים את הכסאות.
החלטתי לחכות לסיפור טוב יותר שהרי הספר מורכב מעלילות קצרות עד קצרצרות אך זה לא קרה, גם כשהאטתי את מהירות קריאתי למקרה שאולי פיספסתי דבר מה.
או אז, קרה דבר נורא יותר; גיליתי שגיאות לא מעטות בטקסט הדיגיטלי:

מייק ברנט הפך למייק בנראנט
שאלתי בחיוך התקצר ל- שאלי בחיוך
ואיך לכל הרוחות מעכלים משפט כמו ״הפיצה לא היתה משהו-משהו״?!?
כל-כך במקום כל כך
תרגם במקום תרגום

הרגשתי שנשרף לי הקומקום.
שבא לי להסתגר בחדר האטום
שעכשיו ברצינות, איך אדם זוכה בתגלית השנה (בהנחה שהוא לא מועמד בתחרות יופי) ופרס אס״י על ספר שכזה?
החלטתי לברר את העניין וגיליתי במספר אתרים באינטרנט שאמנם זכה (באופן יוצא מן הכלל, מעניין מדוע) בפרס ״איגוד הסופרים הישראלי״ אך אין מידע לגבי איזו יצירה.
באף מקום לא כתוב.

בענייני פרסים בדרך כלל אינני בודקת בציציות.
יש בי הבנה בסיסית שאם היצירה זכתה בפרס, סביר להניח שהגיע לה.
אני יכולה שלא להסכים עם העלילה, להתרעם על הגיבור המקומם ולקטר על אורכה אך הכתיבה יכולה להיות מופתית וייחודית, הנושא יוצא דופן, התחום פורץ דרך.
בסיפור זה לא היה דבר שיצדיק קבלת פרס מכל סוג שהוא.
כקוראת אני דורשת דבר בסיסי אחד מהכותב, מהיוצר, מהסופר.
שלא יזלזל בי.
שגיאות כתיב וסיפורים בעלי פרופיל של מקל קרטיב קרח הם לזרא בעיני.
אני מודעת לעניין הטעם האישי שאין להתווכח עליו וייתכן בהחלט שאחרים יחשבו בכיוון המנוגד לדעתי אך אשמח לשמוע מה בכל זאת קסם להם באגודת סיפורים זו.

אני תוהה ביני לבין עצמי, אם ישנה משמעות נוספת לראשי התיבות פרס אס״י.
אולי: אל (ה)סיום ייחלתי ?”

“הכריכה יפה, והתקציר מעניין. כל שאר לוקה בחסר.
התקציר הבטיח ספר שנון ומצחיק משעשע ומפתיע.
התקציר טעה.

אומנות הסיפור הקצר היא לא דבר פשוט, יש צורך להצליח לדחוס סיפור שגם ימתח וגם יפתיע וגם יכבוש וגם ישפיע וכל זה בהגבלה של 15-20 עמוד.

אבנר הנמן לא הצליח לעשות את זה.
יש רק שתי הצטדקויות לכך שקראתי את הספר הזה: 1. הסיפורים נגמרו שניה לפני שנגמרה הסובלנות שלי 2. אני אופטימיסט חסר תקנה וכל הזמן קיויתי שהסיפור המשעשע שהבטיחו יגיע עוד מעט.
בלי פנץ'-ליין ובלי בשר, הספר מזכיר לי מנה צרפתית צלחת גדולה ו3.15 גר' של בשר על מצע של עלה בייבי בודד,
הרבה פוטנציאל לא הרבה הצלחה.”

“קראתי בעניין רב את הספר ,,הדברת מזיקים בע"מ" מאת אבנר הנמן.
זהו קובץ של סיפורים, ברובם - קצרים, כתובים בשפה רהוטה וקולחת,
מוצגים לעתים בגוף ראשון, ולעתים – בגוף שלישי. כל סיפור עומד, כביכול,
בפני עצמו, אך ניתן למצוא הרבה מן המשותף ביניהם.
תוך כדי שימוש באמצעים ספרותיים רבים (כמו: דימויים, ניגודים, השהייה
של העלילה, קונוטציות ותיאורים מרשימים), פורש המחבר בפני הקוראים
שורה של אפיזודות מעניינות וייחודיות, תוך התבוננות מיוחדת בנפשם
של הגיבורים. אחד המאפיינים הבולטים בספר הוא העובדה שמציאות
ודמיון משמשים בו בערבוביה. המחבר מעז, ללא היסוס, להפליג בדמיונו
אל מחוזות בלתי שגרתיים, על גבול הפנטזיה, עד אשר, בשלב מסוים,
הוא מחזיר את העלילה אל קרקע המציאות. זה יוצר בסיפור הרבה מתח
והרבה עניין. לא פעם, ניתן להרגיש את ההומור הגרוטסקי שמסתתר מתחת
לפני השטח בסיפורים.
באשר לדמויות: אלו נקלעות, בדרך כלל, לאיזשהו מצב בעייתי ולפעמים אף
בלתי אפשרי, ומכאן ואילך עוסק הסיפור בניסיונות של הדמויות לחלץ את
עצמן מתוך מצב זה. במקרים כאלה, אחד האמצעים הוא הניגודים שבתוך
הסיפור, למשל: אווירה של חופשה ופיקניק, לעומת מרוץ מתוח נגד הזמן
כדי להציל איזשהו מעשה שמקורו באשליה אווילית של הגיבור. גם סממנים
של רומאנטיקה לא חסרים פה. למשל, הספר פותח בסיפור שהוא כולו מלא
רגש שבינו לבינה, ומבטא הרבה רגישות גם כלפי הטבע והסביבה.
עם זאת, הסיפור הזה, כמו גם סיפורים אחרים בספר, מסתיים בצורה מפתיעה.
ואם הזכרנו את נושא הסיומים שבספר, הרי פה ושם ניתן למצוא סיומים יוצאי דופן,
שמותירים אחריהם הרבה סימני שאלה.
ניתן לציין נושאים רבים המוזכרים בספר, כמו: אומנות ותרבות, פוליטיקה
והרבה מהוויות העולם. במלים אחרות: זהו ספר שמומלץ מאוד לקורא הפוטנציאלי,
במיוחד - לחסידי הסיפור הקצר.
אני נהניתי!”

“הסיפורים הקצרצרים בספר (בין עמוד לשלושה) הזכירו לי קצת את תקופת "במה חדשה" של תחילת שנות האלפיים, עם סיפורים עם מוסר השכל כלשהו לא ברור וסופים קצת הזויים ללא תכלית (שברובם מישהו ימות בסוף עמוד אחד). חלק מהסיפורים הקצרצרים נקראו בעיקר כמו רשומה של מישהו שקם הרגע משינה וכתב משפטים שלא קשורים אחד לשני ממה שהוא זוכר מהחלום. חלק אחר היה כתוב בבלבול וחוסר תשומת לב לעקביות של זמנים (כמה עמודים מסופר על גיבור בהתנהלות יומו בהווה ואז כמה פסקאות בהם הזמן משתנה לעבר רחוק וכתוב ברישול כדי להגיע לנקודה לא נחוצה וחוזר לכתיבה רגילה). נראה שבחלק מהסיפורים הסופר התעסק בניים דרופינג חסר משמעות שתהיתי על קנקנו עד הסיפור האחרון ולא יצאתי עם מסקנה כלשהי.

מהסיפורים הקצרים הארוכים יותר (כמו "הדברת מזיקים בע"מ" ו"פרסומת לאבקת כביסה") נהניתי קצת יותר, היה בהם משהו מיוחד, שונה מכל הסיפורים הקצרים הבנאליים והצפויים. אולי בגלל שבהם היה גם התחלה וסוף ולא רק אמצע כמו בשאר הסיפורים בספר.

הפריע לי שיש שגיאות כתיב והגהה בספר שיצא כבר לפני שבע שנים וכנראה עבר מאז כמה גלגולים ומהעובדה שהסופר החליט לפעמים לערבב בין מוטיבים ישראליים בסיפורים שנערכים בכלל בניכר ולא ממש ברור לי למה לא דבק פשוט במשהו עקבי (ולא מדובר על ישראלים בחו"ל אלא פשוט סיפור שמתרחש בחו"ל אבל עם מוטיבים ישראליים כמו אתר "וואלה" לגיבור שנמצא בכלל בצרפת).

יש ספרים של סיפורים קצרים מקסימים שהייתי ממליצה למישהו שמחפש משהו קצת שונה לקרוא, זה לא אחד מהספרים האלה לצערי, הוא בעיקר מבלבל, לא מפוקס, לא ברור ומתפזר לכל כיוון אפשרי.”