ביקורת ספרותית על כשרון למלחמה מאת ג'ק מקדוויט
ספר לא משהו

---

כישרון למלחמה.
או הסופר ללא הכישרון.

ספר גרוע אחד בשבוע אני עוד מוכן לבלוע, שני ספרים זה כבר יותר מידי. אחרי האכזבה של "משחק ראיות" מאת ליעד שהם. ממש קיוויתי שהספר השני שלקחתי מהספריה לא יתברר כאכזבה.
הייתי צריך כבר ללמוד שבחיים אסור להיות כל כך אופטימי.
נתחיל במה שהכי עיצבן אותי הביקורת של סטיבן קינג.
אוקי, נכון, מקובל לתת לסופרים ידועים "בקשיש" כזה או אחר כדי לקבל ביקורת מחמיאה... אבל בצע הכסף מסנוור את סטיבן קינג עד כדי כך כדי להגיד משהו כמו: "מקדוויט הוא היורש הטבעי לאסימוב וקלארק". עם ארתור ס. קלארק אני לא אתעסק. אבל למכור את השם של אסימוב?! ככה? על קשקוש בלבוש בשקל תשעים? לאן הגענו?!
הספר הזה הוא לא לא ובשום פנים ואופן לא המשך ישיר למורשת מפוארת כמו של אסימוב!
אצל אסימוב יש מעוף, נסיקה, דמיון, ראית הנולד, יסודות לתרבות חדשה ומפלאה וסיפורת שטרם נראתה על המדפים. לג'ק מקדוויט יש "איכס".

המדע משעמם, הכתיבה נמרחת הסיפר תקוע וכל השאר פגוע.

ג'ק יקירי, לא כל שעועית היא שעועית פלא ולפעמים במקום אווזה שמטילה ביצי זהב פשוט מקבלים גזים.

ואני נפרד מכם עד לספר הגרוע הבא,
נתנאל

» ביקורות נוספות של נתנאל
» ביקורות נוספות על כשרון למלחמה