ביקורת ספרותית על חדר מאת אמה דונהיו
ספר בסדר

---

תליתי ציפיות די גדולות מהספר הזה, בהסתמך על התגובות האוהדות שראיתי כאן, לצערי התבדיתי.
הרעיון מעולה, פשוט פצצת פוטנציאל שמחכה לניצוץ שיפעיל את כל העסק. הניצוץ לא הגיע.
הספר החדר הוא ספר המסופר מנקודת מבטו של ג'ק, ילד קטן בן חמש. השפה של ג'ק אומנם מעט גבוהה יותר משפתו של ילד בן חמש ממוצע, אם כי אפשר להבין זאת או לפחות לבלוע את זה בקלות יחסית.
את השכל של ג'ק לא ניתן להחליק כך, לג'ק תובנות גבוהות בהרבה מכפי שיתכן שיהיו לילד בגילו. לצערי זה נותן תחושה לא אמינה של הספר, אפילו עם כל ההזדהות שמצליחה להפיק מאיתנו אמה.

הספר שפשוט סוחף ומרגש בחלקו הראשון מאבד את המגע שלו בחלק השני, אפשר לומר שמרגע שנגולה האבן מעל פתח מערתם, נסתם הגולל על סיפורם. מכיוון שאינני מכיר את הסופרת אמה דוניהיו כלל אין לי רק לנחש אבל יכול להיות שכשרונה מלא החן של הסופרת כפי שהתגלה לנו באפלוליות החדר לא היה אלא צל מתעתע של כישרון מועט יותר כפי שהטבנו להבחין באור הצהריים?

הכריכה עצמה אינה מעבירה את הרעיון של הספר לעניות דעתי. התקציר לעומתו בהחלט מניח את הדעת.
לא נותר לי אלא לתהות, האם רעיון כה משובח לא היה צולח יותר אילו הופקד בידיה של סופרת כדוגמת ג'ודי פיקו?

» ביקורות נוספות של נתנאל
» ביקורות נוספות על חדר