“״סיפוריו של אבנר הנמן מצטיינים בשנינות ובאירוניה כובשות, ומשרטטים דיוקנים פסיכולוגיים בחדירה נדירה. בטון מאופק נטווים חוטי העלילות המתנהלות בקצב מהיר, מפתיע ומפעים. הנמן מתבונן מפרספקטיבה ייחודית בהווייה האנושית, ומבטו המפוקח והרענן מגלה בה פנים בלתי צפויות. השגיו אלה זיכו אותו בפרס אס"י ובתואר תגלית השנה. כך נכתב אודות הכותב ״בבית ההוצאה״ דף הפייסבוק המייצג את ספרו. למילים כאלו יש הכוח לשכנע ול”

“קראתי בעניין רב את הספר ,,הדברת מזיקים בע"מ" מאת אבנר הנמן. זהו קובץ של סיפורים, ברובם - קצרים, כתובים בשפה רהוטה וקולחת, מוצגים לעתים בגוף ראשון, ולעתים – בגוף שלישי. כל סיפור עומד, כביכול, בפני עצמו, אך ניתן למצוא הרבה מן המשותף ביניהם. תוך כדי שימוש באמצעים ספרותיים רבים (כמו: דימויים, ניגודים, השהייה של העלילה, קונוטציות ותיאורים מרשימים), פורש המחבר בפני הקוראים שורה של אפיזודות מעניינו”

“הכריכה יפה, והתקציר מעניין. כל שאר לוקה בחסר. התקציר הבטיח ספר שנון ומצחיק משעשע ומפתיע. התקציר טעה. אומנות הסיפור הקצר היא לא דבר פשוט, יש צורך להצליח לדחוס סיפור שגם ימתח וגם יפתיע וגם יכבוש וגם ישפיע וכל זה בהגבלה של 15-20 עמוד. אבנר הנמן לא הצליח לעשות את זה. יש רק שתי הצטדקויות לכך שקראתי את הספר הזה: 1. הסיפורים נגמרו שניה לפני שנגמרה הסובלנות שלי 2. אני אופטימיסט חסר תקנה וכל הזמן”

“הסיפורים הקצרצרים בספר (בין עמוד לשלושה) הזכירו לי קצת את תקופת "במה חדשה" של תחילת שנות האלפיים, עם סיפורים עם מוסר השכל כלשהו לא ברור וסופים קצת הזויים ללא תכלית (שברובם מישהו ימות בסוף עמוד אחד). חלק מהסיפורים הקצרצרים נקראו בעיקר כמו רשומה של מישהו שקם הרגע משינה וכתב משפטים שלא קשורים אחד לשני ממה שהוא זוכר מהחלום. חלק אחר היה כתוב בבלבול וחוסר תשומת לב לעקביות של זמנים (כמה עמודים מסופר על ג”

“״סיפוריו של אבנר הנמן מצטיינים בשנינות ובאירוניה כובשות, ומשרטטים דיוקנים פסיכולוגיים בחדירה נדירה. בטון מאופק נטווים חוטי העלילות המתנהלות בקצב מהיר, מפתיע ומפעים. הנמן מתבונן מפרספקטיבה ייחודית בהווייה האנושית, ומבטו המפוקח והרענן מגלה בה פנים בלתי צפויות. השגיו אלה זיכו אותו בפרס אס"י ובתואר תגלית השנה. כך נכתב אודות הכותב ״בבית ההוצאה״ דף הפייסבוק המייצג את ספרו. למילים כאלו יש הכוח לשכנע ול”

“קראתי בעניין רב את הספר ,,הדברת מזיקים בע"מ" מאת אבנר הנמן. זהו קובץ של סיפורים, ברובם - קצרים, כתובים בשפה רהוטה וקולחת, מוצגים לעתים בגוף ראשון, ולעתים – בגוף שלישי. כל סיפור עומד, כביכול, בפני עצמו, אך ניתן למצוא הרבה מן המשותף ביניהם. תוך כדי שימוש באמצעים ספרותיים רבים (כמו: דימויים, ניגודים, השהייה של העלילה, קונוטציות ותיאורים מרשימים), פורש המחבר בפני הקוראים שורה של אפיזודות מעניינו”

“הכריכה יפה, והתקציר מעניין. כל שאר לוקה בחסר. התקציר הבטיח ספר שנון ומצחיק משעשע ומפתיע. התקציר טעה. אומנות הסיפור הקצר היא לא דבר פשוט, יש צורך להצליח לדחוס סיפור שגם ימתח וגם יפתיע וגם יכבוש וגם ישפיע וכל זה בהגבלה של 15-20 עמוד. אבנר הנמן לא הצליח לעשות את זה. יש רק שתי הצטדקויות לכך שקראתי את הספר הזה: 1. הסיפורים נגמרו שניה לפני שנגמרה הסובלנות שלי 2. אני אופטימיסט חסר תקנה וכל הזמן”

“הסיפורים הקצרצרים בספר (בין עמוד לשלושה) הזכירו לי קצת את תקופת "במה חדשה" של תחילת שנות האלפיים, עם סיפורים עם מוסר השכל כלשהו לא ברור וסופים קצת הזויים ללא תכלית (שברובם מישהו ימות בסוף עמוד אחד). חלק מהסיפורים הקצרצרים נקראו בעיקר כמו רשומה של מישהו שקם הרגע משינה וכתב משפטים שלא קשורים אחד לשני ממה שהוא זוכר מהחלום. חלק אחר היה כתוב בבלבול וחוסר תשומת לב לעקביות של זמנים (כמה עמודים מסופר על ג”