כישרון למלחמה.
או הסופר ללא הכישרון.

ספר גרוע אחד בשבוע אני עוד מוכן לבלוע, שני ספרים זה כבר יותר מידי. אחרי האכזבה של "משחק ראיות" מאת ליעד שהם. ממש קיוויתי שהספר השני שלקחתי מהספריה לא יתברר כאכזבה.
הייתי צריך כבר ללמוד שבחיים אסור להיות כל כך אופטימי.
נתחיל במה שהכי עיצבן אותי הביקורת של סטיבן קינג.
אוקי, נכון, מקובל לתת לסופרים ידועים "בקשיש" כזה או אחר כדי לקבל ביקורת מחמיאה... אבל בצע

ספר מצויין. בעקבותיו, קראתי כל מה שמקדוייט פרסם. לצערי, כמעט שום דבר אחר לא תורגם, אז קראתי באנגלית. העלילה ממוקמת בעתיד הרחוק, ובהחלט מרגישים שזה בעתיד הרחוק. זה לא נעשה על ידי תיאור של צעצועים טכנולוגיים חדשים, אבל התחושה עוברת בכל זאת. ולמרות העתיד הרחוק, בני אדם הם עדיין בני אדם. האם אוהבי חופש, וסקרנים, ועוד תכונות שאנחנו מחשיבים כתכונות טובות, אבל יש בהם גם קטנוניות וערמומיות, ונטיה להסתיר ד

הספר מציג עולם עתידני רחוק מאוד בעוד 10,000 שנה שבו האנושות כבר חולשת על אינספור מערכות שמש וכוכבי לכת מותאמים לחיים אנושיים. לאנושות יש יכולת לטוס בחלל עם טכנולוגיה שמקצרת את הטווחים בצורה משמעותית, וכבר הייתה מלחמה עם גזע חייזרים מתקדמים טכנולוגית לפני כמה מאות שנים, כך שכבר יש היסטוריה ארוכה עם טכנולוגיות אדירות.
אל הסיפור נכנס בחור צעיר שדוד שלו הארכיאולוג נפטר והוריש לו הון עתק, ואשר גם הוא

הספר מתחיל מצויין ושוקע לתוך עלילה מתישה ולפרקים מאוד משעממת שבה הדמויות הראשיות מחפשות רמזים לתעלומות השונות המתוארות בהתחלה:
חיפוש משמים ומתיש בסיפריות שונות ובכל אמצעי איחסון מידע שידוע בעתיד לאדם.
לעיתים מתוארות פלנטות מאוד אקזוטיות אשר קצת מעלות עינין.
אבל למי שייתאזר בסבלנות סופו של הספר מאוד מותח ומרתק ולפחות לתעלומה המרכזית (מדוע גזע האדם מתעקש להילחם ולנצח גזע חיזרי שוחר שלום) יש לספר