ביקורת ספרותית על אסיר מלידה מאת ג'פרי ארצ'ר
ספר מעולה

---

"האדם נולד חופשי, אך לכל מקום הוא כבול בשלשלאות".
חלק מהקוראים ודאי ירימו גבה ויתמהו מה הקשר של דברי ההגות של הפילוסוף האנגלי ג'ון לוק, בן שלהי המאה ה-17 ותחילת המאה ה-18, לנושא.
והנה ההסבר: בחלק מהסיפורים ישנם פרטים שאף שהסופר אולי לא התכוון אליהם - נראים כ"זורחים מתוך השחור", וממקדים את תשומת הלב אליהם. וכך מצאתי בסוף הספר הַקְבָּלָה - גם אם לא מלאה, למשפטו של ג'ון לוק.
ולשם כך, בחרתי להתחיל את חוות דעתי מסוף הספר. ליתר דיוק, מהעמוד האחרון, כי לעניות דעתי, שם - ולא רק בעמוד 515, טמונה משמעותה של הכותרת שנבחרה: "אסיר מלידה".
אין צורך להסביר יותר מכך, כדי לא לגלוש ל"ספוילריות", אך בטוחני שכולנו מכירים את המצב המובא שם, שבו "המקושרים" תמיד יפלו על רגליהם, בשעת נפילה מגובה, בעת שהחלשים שבחברה - עלולים להתרסק, ומטעמים מובנים לא ארחיב.
בתקציר שבגב הספר נכתב שהסיפור נוצר בהשראת ספרו של אלכסנדר דיומא: "הרוזן ממונטה כריסטו".
אודה, לא זכרתי כלום מספרו של דיומא, וזיכרוני לא הצליח לדלות פרטים משם.
גם לא עיינתי בתקציר, ולכן ניגשתי לקריאה כאל דף ריק.
הרעיון שהוא בסיסו של הספר, נותר בעיני, גם לאחר הקריאה - הזוי מעט, כלומר, גם כתיבתו היפה של הסופר לא הצליחה להקהות אצלי את "מוזרותו". ואולי מקומו בסרט חביב לנוער המתבגר, ששם, מן הסתם, כמעט הכל אפשרי.

על אף שנהניתי מאד ממהלכי המשפט שבספר, מצאתי את עצמי תוהה על ההבדלים שבסיטואציות שבמשפט בין אנגליה לבינינו.
לצורך הסבר, אביא מספר דוגמאות, ואתחיל מהזהות:
1. המושבעים (ואצלנו השופט, כמובן) נדרשים להתעלם מ"סימפטיה טבעית" שקיימת לעדה שבהיריון, ולקבל החלטה רק לאור העובדות המוצגות בפני ביהמ"ש.
2. לאסור הצגת שאלות מנחות לעד.
3. התעלמות מעדות שמיעה.
ולעומת הדברים הנזכרים כאן, תהיתי על מצבים, שכמובן אינם קיימים אצלנו:
1. עד יורד מהדוכן על דעת עצמו, מבלי שקיבל רשות לכך מהשופט, וללא נתינת אפשרות לפרקליט המדינה לחקור אותו? (עמ' 66).
2. השופט תופס יוזמה וקד קידה עמוקה לקהל??? (עמ' 336).
3. עו"ד אחד יכול להיכנס לדברי "חברו המלומד" בהערה צינית, מבלי שהשופט ינזוף בו? (עמ' 516).
4. עד יורד מהדוכן, ניגש לתא הנאשם ולוחץ את ידו? (עמ' 519).
5. מראים צילומים לעומד על הדוכן (עד או נאשם), מבלי להראותו תחילה לשופט ולעורך הדין השני? (עמ' 529).
ודבר אחרון, שאיני מכירו, אך נראה לי משונה: המושבעים נכנסים לאולם לאחר שהשופט יושב במקומו? אנסה לברר ולהשביע את סקרנותי, ואשמח לשתף את הקוראים, במידה ואדע בוודאות.
אם תתעלמו מהשינוי הדרמטי, בסביבות עמ' 220, שהינו מהות הסיפור, המשך הסיפור - כמו גם תחילתו, מעניין וכתוב בצורה זורמת, אם כי לא תמיד הצלחתי להיכנס לפרטים שהופיעו, אך אין בפרט שולי זה כדי לפגום בהנאת הקריאה שבאה בעקבות המהפך.
בס"ה נהניתי מאוד.

» ביקורות נוספות של י. קליש
» ביקורות נוספות על אסיר מלידה