ביקורת ספרותית על ענבי זעם [1988] - כריכה קשה מאת ג'ון סטיינבק
ספר מעולה

---

הוצאת זמורה ביתן, 1988
מאנגלית: תמר עמית
באנגלית: The Grapes of wrath
459 עמודים .

לפני פחות משנה קראתי את הסטיינבק הראשון שלי- "קדמת עדן" והתאהבתי בו לגמרי. את "ענבי זעם", שעמד על המדף עוד לפני "קדמת.." דחיתי קצת. באמצע קראתי את "מסעותיי עם צ'רלי", ובזמן שאני מחכה בקוצר רוח ל"על עכברים ואנשים" שאמור לצאת בספריה החדשה או-טו-טו, החלטתי לקרוא את הספר הזה, שלטענת רוב הקוראים, הכי טוב שלו.

הספר יצא אמנם ב-1939, אך לא יכול היה להיות רלוונטי יותר לתקופתנו. בצל המשבר הכלכלי העולמי שפוקד-לא פוקד אותנו, נוגע-לא נוגע בנו, הנה ספר שמדבר על התקופה הזאת, של "היציאה מהמשבר הגדול האמריקאי".

אנחנו פוגשים אנשים רגילים, פשוטים, עובדי אדמה במשך דורות, שמכירים כל אבן בחלקה שלהם, שאוהבים את האדמה הזאת, ועל אף סופות החול, ועל אף התנאים הקשים- האנשים מרוצים: יש להם בית, משפחה, סדרי עולם, חלקה, חיים.

זה מצחיק כי אני חושבת שלא הייתי שמחה להיות חקלאית, אבל בעצם האנשים האלה נהנים מזה. הם אוהבים את זה, אלו החיים היחידים שהם מכירים, שהם רוצים.

היום אנחנו נוהגים לפאר את שמו של פורד, על שהמציא את הסרט הנע. מהללים את שמות האנשים שהביאו איתם קידמה טכנולוגית: מחרשות, טרקטורים, זרעים טובים יותר.... אך הספר הזה נעצר בדיוק על הדור שחייו וסדרי עולמו התנגשו בטכנולוגיה הזאת. פתאום מגיע אדם ואומר- תשמעו, אנחנו כבר לא צריכים אתכם, יש לנו טרקטורים יותר מדויקים, יותר מהירים יותר מתוחכמים מכם!

האנשים הללו, שכל עולמם נלקח מהם במחי טרקטור אחד צריכים למצוא ולהמציא את עצמם מחדש. הם מתחילים לנהור למערב בחיפוש אחר עבודה. יש שמועות (מודעות פרסומת) שאומרות שבמערב יש מלא עבודה. אך בעצם, הבועה וה"חלום האמריקאי" מתנפץ להם בפנים כי בעוד שצריכים כ-1000 עובדים בכל חלקה, מגיעים כ-100000. מה לעשות עם הידיים העודפות? להוריד מחירים! אם קודם חשבנו לשלם דולר לשעה, עכשיו הם יעבדו גם תמורת חצי דולר, 30 סנט, 15 סנט ולבסוף תמורת פת לחם.

בעצם הספר מתאר את טבע האדם. האנשים הגאים שאנחנו פוגשים בהתחלה, שלא מוכנים לחשוב על צדקה, אלא רק מחפשים מי יעביד אותם וישלם להם, הופכים לשפופים, נוקשים ותחרותיים. ועם זאת, האנושיות שבעזרה הקטנה בין אנשים שאין להם כלום (חוץ מצלם אנוש) מרגשת ומעמידה שוב ושוב את ערך חיי האדם. זוהי ביקורת נוקבת על הבהלה לכסף, על הכלכלה האמריקאית החופשית ועל הקפיטאליזם האמריקאי.


בחלק הבא עליי לציין שאני מתייחסת ר-ק לעצמי בעודי כותבת את תחושותיי, ולא לוקחת "אחריות" על דעות ורגשות של אחרים.
ראשית, ידוע שאני קוראת הרבה ספרי שואה. הנושא מרתק אותי, חשוב בעיני, והשאלות שהוא מעלה ביני לבין עצמי, טורדות, חדשות לבקרים, את מנוחתי. אולי בגלל זה, הרבה פעמים אירועים היסטוריים שלא קשורים לשואה נדחקים ונעלמים מתודעתי. אני יודעת עליהם, שומעת עליהם, אך לא חושבת עליהם כראוי. הספר הזה העיר אותי ונתן לי לראות שיש עוד חולי בעולם- למעט השואה שלנו. זה לא מוריד מערכה או מחשיבותה, זה רק מכניס אותי לפרופורציות ולהבנה שיש עוד הרבה מה ללמוד ולדעת ולחשוב. מכירים את האימרה שאומרת שכמה שקוראים/ לומדים יותר- ככה יודעים פחות? כך בדיוק אני מרגישה לגבי הספר הזה.
אם עד עכשיו חשבתי שהאמריקאים צריכים להתבייש "רק" ביחסם לעבדים ה"כושים", אני מבינה שיש עוד משקעים רציניים מאוד בהיסטוריה האמריקאית, שלא הייתה מביישת אף עם אירופאי.
הספר הזה נתן לי זפטה רצינית- לגבי הדברים החשובים בחיים, חשיבות המשפחה בחיי, חשיבות הבית, הרכוש, היובש בחורף והצל בקיץ (שאני לא עוצרת לחשוב עליהם). על בעצם, איזה בת מזל אני להיוולד לנסיבות שאליהן נולדתי, ולא לנסיבות אחרות.


סטיינבק נפלא! הספר מרתק! חשוב! כתוב טוב! ועשה לי חשק אדיר לחזור ל"קדמת עדן" שכמה שזה לא נשמע הגיוני, אפילו עוד יותר טוב ממנו (לדעתי!)

» ביקורות נוספות של אינגהס
» ביקורות נוספות על ענבי זעם [1988] - כריכה קשה