ביקורת ספרותית על שאנטראם מאת גרגורי דייוויד רוברטס
ספר בסדר

---

כשאני קוראת ספר של 990 עמודים, אני מצפה שיהיה לי משהו להגיד/ לכתוב בסופו.
כשלקחתי את הספר הזה (אגב, נרכש בפרוייקט "סיפור חוזר" המבורך), ציפיתי לספר שמשקף אולי את החיים בהודו.

הספר הוא אוטוביוגרפיה על אסיר נמלט מהכלא האוסטרלי בעוון פשעים שביצע לאחר התמכרותו להרואין. משם, כשהוא מגיע להודו, בומביי, הוא מוצא את דרכו לעולם הפשע המאורגן ומצטרף למאפיה שלטת.

הוא, חבריו במאפיה ומעשיהם מתוארים באור חיובי מאוד, וקל מאוד לחבב את הגונדה (הזר) הזה שהשתלב כל כך יפה בחברה, למד כמה שפות שולטות בהודו, רכש חברים, מעמד וכוח.

גם הרפלקציה שלו אחורה מלווה במנורה מאירה באופן חיובי במיוחד, על אף שהוא מודה שהדברים שעשה- רעים.

הספר כתוב בצורה קולחת ונקודות החוזקה שלו בעיני הן המפגש עם הדמויות ההודיות האותנטיות (למשל, הפרק בכפר, החיים שלו בשכונת העוני...)

אני חושבת שמי שיקח את הספר לידיים- יגמע אותו כי הוא קריא וקולח. אני רק לא בטוחה שזה מספיק לכולם לספר ארוך כל כך. לי זה לא הספיק וסיימתי אותו בתחושת אכזבה קלה.


שאנטראם
הוצאת כז"ב 2009.
מאנגלית: אינגה מיכאילי.
Shantaram

» ביקורות נוספות של אינגהס
» ביקורות נוספות על שאנטראם