ביקורת ספרותית על האוהל האדום מאת אניטה דיאמנט
ספר בסדר

---

ככה-ככה. מצד אחד, ספר קריא, זורם, פמיניסטי, על אוסף של דמויות מהתנ"ך בראייה אלטרנטיבית. מצד שני, כנראה זה לא באמת מתבסס על שום דבר, אלא סתם סוג של קשקוש שחלף במוחה של המחברת.
זאת אומרת, מה שהיא עשתה זה לקחה דמויות שכולנו מכירים מהתנ"ך, והלבישה עליהם תכונות אופי מסוימות שהתאימו לה, ולקחה סיפורים שכולנו מכירים מהתנ"ך, והחליטה שהם התרחשו אחרת לגמרי, ובזה זה נגמר: נתנה דרור לדמיון וכתבה סיפורים אחרים, חביבים, קצת קיטשיים, עם אהבה מאוד גדולה לנשים, וניסיון להראות דברים מנקודת מבטן.
חסר לי בספר הסבר על מה ביססה הכותבת את כל ההמצאות שלה, לכן לא נותר לי אלא לחשוב שהיא לא ביססה אותן על כלום.
במובן הזה, הספר נופל מאוד מ"מלכים ג'" שגם שם המחברת מציגה עלילה אלטרנטיבית לסיפור תנכי ידוע, אבל כזו שמבוססת על כתבים אחרים או אפילו על פסוקים מהתנ"ך שמטעמים כאלה ואחרים לא זכו לחשיפה שווה, ובעצם מציגה ראייה ביקורתית היוצאת מנקודת מוצא ששום דבר שנכתב אי פעם אינו אמת אובייקטיבית צרופה, וכדי לקבל את התמונה המלאה צריך תמיד לזכור מי כתב את זה ולמה, וגם התנ"ך אינו יוצא דופן בהקשר הזה. כל הרובד הזה של הדיון נעדר מ"האוהל האדום" ולכן מדובר בספר הרבה יותר סתמי ושטחי. בא לכם לקרוא סיפור שמישהו המציא על יעקב, דינה, יוסף ושאר בני תקופתם? לכו על זה... אם לא, לא הפסדתם כלום.

» ביקורות נוספות של קוראת הכל
» ביקורות נוספות על האוהל האדום