“את חג החנוכה של 2024 שהסתיים בקול ענות חלושה ללא אור וללא נס אני מסיימת בסקירה על ספר שעוסק באור בלב האפלה, בתקווה ובאנשים שאמונים לשמור על האור הזה מאיר, שומרי המגדלורים. "למה אנחנו עושים את זה. למה אנחנו מדליקים גפרור. למה אנחנו בונים מגדלורים מלכתחילה וכל דבר אחר, שביום טוב אנחנו חושבים שיוכלו להציל חיים. לא אנחנו אלא שמחליטים אבל לא היינו אנושיים אילו לא עשינו את הניסיונות האלה, אילו לא הדלקנו אורות רבים ככל האפשר כל עוד אנחנו כאן. אורות שיאירו חזק. ושומרים עליהם שיאירו ברגע שהחושך בא." המגדלור הוא סמל חזק, של תקווה ושל כוחו של האדם על הטבע. מגדלורים קיימים כבר מאות ואלפי שנים וקדמו להם שיטות קדומות יותר כגון הדלקת מדורות ומשואות במקומות גבוהים (המשואות של גונדור לדוגמא, עוד סימן של תקווה בעולם חשוך, עולמו הפנטסטי של טולקין ב"שר הטבעות" כמו גם עולמו המאוד מוחשי בביתו שבאנגליה לאחר מלחמת העולם הראשונה - אבל זו כבר סקירה אחרת). המגדלורים נמצאים בחלקם על החוף, על גבי צוקים ובמקומות גבוהים, אך ישנם גם מגדלורים ימיים, השוכנים בלב ים. כזהו המיידן רוק, מגדלור ויקטוריאני שניצב לו בים לחופי קורנוול שבאנגליה. המיידן רוק הוא מגדלור דמיוני אך הוא מבוסס על מגדלור אמיתי, מגדלור פלאנן שבסקוטלנד, והסיפור על שומרי המגדלורים נוטל את השראתו מסיפור היעלמותם המסתורי של שלושת שומרי המגדלור הזה ב 1900. תעלומה שלא נפתרה עד עצם היום הזה. (למי שרוצה לקרוא על התעלומה: https://en.wikipedia.org/wiki/Flannan_Isles_Lighthouse)
אמנם "שומרי המגדלורים" הוא סיפור הסובב סביב תעלומה אך זה אינו רומן בלשי, גם לא ספר אזוטרי על חטיפות חייזרים או קנוניה מסתורית, יופיו של הספר באנושיות שבו, סך הכול מהו מגדלור אם לא תמצית התקווה האנושית של מלחי אניה טרופה בים הסוער, התקווה לחוף, חום ובית. ואכן הספר עוסק בעיקר באנשים, במשפחה בחום ובהיעדרו ובבית. הסופרת נעה במיומנות ובאופן בלתי מאולץ בין שני קווי זמן, שנת 1972 ההיעלמות מהמגדלור, ובין ההווה. כמו כן, היא נעה בין נקודות המבט של שלושת השומרים ושל בנות זוגן, בספר משובצים גם מסמכים רשמיים המקנים נופך של אמינות לחקירה ואפילו סופר חוקר בתפקיד פסאודו בלש. זהו מבנה מורכב ואף מאתגר אך הוא מבוצע במיומנות שאינה מכבידה אלא מעשירה את החוויה.
יופיו של הספר לדעתי, מעבר לתעלומה ולפתרונה (תודה לאל, יש קתרזיס!) הוא בתיאור המאוד אמין, ואנושי של ששת הגיבורים. של הגברים שבחרו או שהגיעו בדרך זו או אחרת לתפקיד המוזר והמאתגר הזה של איוש נקודה בודדה בלב ים במשך שבועות וחודשים ללא הפסקה, ושל נשותיהם שנותרו לחיות את חייהן בחוף. אני מרבה להשתמש בסקירה הזו בתואר אנושי, אבל מול עוצמת הים וכוחו, והאדישות של המגדלור הויקטוריאני העצום והמנוכר בסך הכול זהו רומן על בני אדם, חייהם, אהבותיהם, שמחותיהם ומצוקותיהם. וככזה הוא מצליח להיות ספר שחורג מספר בלשי, מתעלה על הדימוי השחוק משהו של מגדל האור ועושה את מה שיצירה ספרותית טובה צריכה לעשות, כי גם הספרות, היא אור קטן בלב המאפליה.
נב גילוי נאות, הסוקרת היא חובבת מגדלורים. מקומיים וזרים, קטנים וגדולים. ואף טרחה לעשות טיול בעקבותיהם בניו אינגלנד.
נב 2 באותו הקשר אני ממליצה גם על הספר "אור בין האוקיינוסים" שעוסק גם הוא בחייה של משפחה קטנה של שומר של מגדלור ימי ומבודד בראשית המאה ה 20, בתעלומה, בנזק הנורא של מלחמה, ובעיקר באהבה ובתקווה.”
![עטיפת הקמצן [תרגום:נתן אלתרמן]](https://d3puo8fj28n16q.cloudfront.net/eyJidWNrZXQiOiJzaW1hbmlhLXB1YmxpYy1hc3NldHMiLCJrZXkiOiJib29raW1hZ2VzL2NvdmVyczEvMTA3MDYuanBnIiwiZWRpdHMiOnsicmVzaXplIjp7IndpZHRoIjozODQsImZpdCI6Imluc2lkZSIsIndpdGhvdXRFbmxhcmdlbWVudCI6dHJ1ZX0sInRvRm9ybWF0IjoiYXZpZiIsImF2aWYiOnsicXVhbGl0eSI6NjB9fX0=)
