“לכבוד יום הולדתי ה- 31 נתנו לי את הספר במתנה, אולי להזכיר לעצמי נשכחות שהייתי חובבת בגדים מעצבים ולא טרודה מהחיים. "השטן לובשת לולולמון" הוא ספר מאת לורן וייסברגר, מחברת הספר הפופולרי והסרט בה' הידיעה "השטן לובשת פראדה". בשונה מהספר הראשון שמתמקד בתככים של עולם האופנה, הספר השני מתמקד בחייהן של שלוש נשים החיות בפרוור של קונטיקט, ועוסק בדרך בה הן מתמודדות עם קשיים אישיים, מקצועיים וחברתיים בעידן”

“# הוא עלה לי 5 שקלים (+ עוד כמה שקלים למשלוח) יקר מדי לחצי ספר. נטשתי אותו לפני התפתחות המעניינת של הבחור השווה והלא סלבריטאי נכנס לחיי הגיבורה כדי להישאר. חציו של הספר מיצה את סבלנותי וגם את התעניינותי באנתרופולוגיה. הגיבורה הצעירה של הספר מתארת בגוף ראשון את עבודתה, חייה, מה הכי חשוב בעיניה ובעיני מכריה, והדרך בה אפשר, לדעתה, להשיג את זה. היא חיה היום במנהטן, בחדר-ארונות הנקרא בנימוס דירה. ב”

“קראתם את הספר הזה, על ההיא שמוצאת עבודה אינטנסיבית ודורשנית, שלא באמת קשורה למה שהיא רוצה לעשות בחיים? נו, ואז העבודה הזאת גורמת לה לנתק קשרים מהחברים ומהמשפחה שלה, להסתבך עם הגבר הלא נכון וכך גם להתרחק מהגבר הכן נכון? מה, והיא מפציצה בעבודה הזאת ונהיית אפילו יותר טובה מהקולגה שלה שמקנאת, והמצב נהיה חמור יותר ויותר עד שהכול מתפוצץ והיא מבינה כמה העבודה הזאת עלתה לה אז היא מתפטרת, מיישרת את ההדורים”

“אודה כבר עכשיו- קראתי את הספר אחרי רקע של לפחות עשרים צפיות בסרט יחד עם אימא שלי, חלקן באותו השבוע, ודקלום של חלק ממנו בעל-פה (כן, דיאלוגים שלמים שחרוטים בזיכרוני השחוק וגורמים לי להישמע כמו תסריט מהלך). ואודה בחטא הגדול והלא יאמן- העדפתי את הסרט. אולי זה בגלל שכבר נקשרתי אליו רגשית, ואולי זה פשוט בגלל שמריל סטריפ היא שחקנית מעולה, אבל אני פשוט לא יכולתי לתת לו חמישה כוכבים שלמים. סך הכול הספ”

“לכבוד יום הולדתי ה- 31 נתנו לי את הספר במתנה, אולי להזכיר לעצמי נשכחות שהייתי חובבת בגדים מעצבים ולא טרודה מהחיים. "השטן לובשת לולולמון" הוא ספר מאת לורן וייסברגר, מחברת הספר הפופולרי והסרט בה' הידיעה "השטן לובשת פראדה". בשונה מהספר הראשון שמתמקד בתככים של עולם האופנה, הספר השני מתמקד בחייהן של שלוש נשים החיות בפרוור של קונטיקט, ועוסק בדרך בה הן מתמודדות עם קשיים אישיים, מקצועיים וחברתיים בעידן”

“# הוא עלה לי 5 שקלים (+ עוד כמה שקלים למשלוח) יקר מדי לחצי ספר. נטשתי אותו לפני התפתחות המעניינת של הבחור השווה והלא סלבריטאי נכנס לחיי הגיבורה כדי להישאר. חציו של הספר מיצה את סבלנותי וגם את התעניינותי באנתרופולוגיה. הגיבורה הצעירה של הספר מתארת בגוף ראשון את עבודתה, חייה, מה הכי חשוב בעיניה ובעיני מכריה, והדרך בה אפשר, לדעתה, להשיג את זה. היא חיה היום במנהטן, בחדר-ארונות הנקרא בנימוס דירה. ב”

“קראתם את הספר הזה, על ההיא שמוצאת עבודה אינטנסיבית ודורשנית, שלא באמת קשורה למה שהיא רוצה לעשות בחיים? נו, ואז העבודה הזאת גורמת לה לנתק קשרים מהחברים ומהמשפחה שלה, להסתבך עם הגבר הלא נכון וכך גם להתרחק מהגבר הכן נכון? מה, והיא מפציצה בעבודה הזאת ונהיית אפילו יותר טובה מהקולגה שלה שמקנאת, והמצב נהיה חמור יותר ויותר עד שהכול מתפוצץ והיא מבינה כמה העבודה הזאת עלתה לה אז היא מתפטרת, מיישרת את ההדורים”

“אודה כבר עכשיו- קראתי את הספר אחרי רקע של לפחות עשרים צפיות בסרט יחד עם אימא שלי, חלקן באותו השבוע, ודקלום של חלק ממנו בעל-פה (כן, דיאלוגים שלמים שחרוטים בזיכרוני השחוק וגורמים לי להישמע כמו תסריט מהלך). ואודה בחטא הגדול והלא יאמן- העדפתי את הסרט. אולי זה בגלל שכבר נקשרתי אליו רגשית, ואולי זה פשוט בגלל שמריל סטריפ היא שחקנית מעולה, אבל אני פשוט לא יכולתי לתת לו חמישה כוכבים שלמים. סך הכול הספ”