ביקורת ספרותית על מי שסוכתו נופלת מאת צבי בן מאיר
ספר מעולה

---

רומן הביכורים של צבי בן מאיר הוא יצירה ספרותית מרשימה, המשלבת במיומנות סיפור אישי כובש ואינטימי, נטול חשיבות עצמית,עם משמעויות חברתיות ופסיכולוגיות, והוא מבוסס על סיפורו האישי של הסופר.
כמו מסתייג מהתפקיד הייצוגי המהדהד שלו,
"מי שסוכתו נופלת" הוא בראש ובראשונה סיפור אהבה בין גבר לאישה.
הוא מתאר את היכרותם, נישואיהם ופרידתם של ביני ואסתר, זוג ירושלמי דתי וצעיר.
הם עברו את המסלול השגור: ביני התחנך בישיבה תיכונית ובישיבת הסדר על ערכי הציונות הדתית — אהבת התורה ואהבת הארץ,
ורצון להקים בית כשר בישראל.
אסתר, עם המטפחת הגבוהה - היא האישה שהוא אוהב. אבל יש לו סוד, שאשתו שותפה לו.
נגזר עליהם להתמודד עמו יחד, ובתוך כך לבחון את טיבה של הזוגיות שלהם ואת מחיריה.

האם אפשר לחיות חיים משותפים ללא תשוקה מינית?
לאורך ההיסטוריה, חוזה הנישואים היה בעל אופי כלכלי ומעמדי, שאיפשר רווחה והעמדת צאצאים באופן חוקי.
התשוקה המינית מוקמה פעמים רבות מחוצה לו.
נישואים שלא כללו יחסי מין מסיבות דתיות או אחרות אף הוכרו על ידי הכנסייה, וכונו: "נישואים ג'וזפיטיים" - על שם יוסף ומריה, הוריו של ישו,
והם התבססו על ברית רוחנית ורגשית.


אבל החסך של ביני ואסתר לא כרוך רק בהגשמה מינית.
הם אוהבים זה את זה, אבל מערכת היחסים שלהם נגועה באי־שוויון רגשי: היא רוצה את המגע שלו, הוא מספק אותו מתוך תחושת חובה.
המודל שביני ואסתר מנסים לקיים הוא פגום משום שהוא א־סימטרי, והוא גובה מחיר משניהם,
כמו שאסתר מנסחת היטב בסוף הספר:
"דשא בלילה - אם לא מאירים אותו היטב, הוא נהיה רצועות חשכה עמומות ואפלות ,שאת דורכת בהן, ובכלל את לא
יודעת על מה את דורכת"

הרבה זמן שלא קראתי כך ספר, בנשימה אחת.
אבל מרגע שפתחתי את 'מי שסוכתו נופלת' של צבי בן מאיר הנפלא והמדייק בכל מילה, הוא לא זז מתוך ידיי.
מקטין יהיה לקרוא לספר הזה מניפסט. הוא לא, הוא רגש טהור וזך, כמו ניגון שלם הגדול מסך מילותיו.
זעקה וקול, שמועברים בחסד, בעדינות ובדיוק שאין כדוגמתם.
"מי שסוכתו נופלת" הוא רומן יפהפה, שמראה איך ספרות טובה היא לפעמים כמו צל ומי באר.

» ביקורות נוספות של נילי
» ביקורות נוספות על מי שסוכתו נופלת