ביקורת ספרותית על מי שסוכתו נופלת מאת צבי בן מאיר
ספר מעולה

---

על סוכה נופלת, ברקע בתים מתפוצצים

לא גילתי מספיק עניין בכדי לקרוא ספרות להט"בית, בעיקר כזאת שמסבכת, העוסקת בלהט"בים במגזר הדתי לאומי. עד ששמעתי ראיון, עם צבי בן מאיר, באחת מתכניות התרבות, על ספר הביכורים שלו, רומן המבוסס על חייו, מי שסוכתו נופלת, ראיון מופלא ומרגש, שגרם לי לרוץ ולרכוש את הספר.

לא פעם התאכזבתי מהפער בין הצפיות המוקדמות מספר, לבין חווית הקריאה, הפעם זה פעל בכיוון ההפוך, חווית הקריאה, העניקה לי רגעי התעלות ועונג ששנים רבות לא חוותי מקריאה של ספר, זאת על אף העובדה שבחוץ צווחו הסירנות ואת חלל האוויר מילאו פיצוצים אין סופיים, במלחמה הקצרה שחווינו עם איראן על הבית שלנו.

מי שסוכתו נופלת, הוא לא רק ספר שעוסק בצעיר להט"בי המתחבט לגבי זהותו, זהו ספר שכתוב עלינו, על הרגעים היפים שלנו וגם על רגעי הבושה, האכזבה ואולי הגאולה שאנו מבקשים עבורנו ועבור הקרובים לנו, על רקע החלומות שאנחנו, או המשפחה והסביבה ביקשו לעצב עבורנו, אך אלו לא פעם התנפצו לנו, כמו כלי שנופל מהידיים, שאין לנו שליטה עליו.

בנימין, ביני, ילד טוב הציונות הדתית, עושה מה שהטובים עושים, הולך לישיבת הסדר, אוהב את ארץ ישראל. אך יש לו בעיה אחת, בה הוא לא יכול לשתף אף אחד, הוא נמשך לבני המין השני, במקרה שלו למדריך הישיבה, אבל הוא בכל זאת רוצה להקים בית בישראל, משום שיש בו ערכים יפים, אישה יפה המדליקה נרות שבת, בית משותף לבני זוג, לא רק במובן הגשמי, אלא במובן הרוחני, ובהמשך בית שהומה ילדים, ומה עם המיניות האחרת? היא מודחקת.

בני, מחפש בת זוג, שתחלוק אתו את סודו, והוא מוצא את אסתר לה הוא נישא כדת משה וישראל, אחרי שקבל את בירכת רב המכינה בה הוא למד. נקודת מוצא שגורמת לספר לסיבוך שהולך וגואה, לקונפליקטים שמנוסחים בווירטואוזיות, בהן עולות השאלות, מה זאת אהבה, מה זאת תשוקה ומה זאת אמת, ובמה היא כרוכה, אם אני מתעקש לחיות לאורה ובכך לשלם מחירים כבדים עבורי ועבור יקיריי?

הספר הזה, כתוב בכנות כמעט בלתי אפשרית, הוא מנסח בפשטות וברגישות כואבת דילמות אנושיות, עד שלא פעם מצאתי את עצמי דומע במהלך קריאת הספר, כמו בתיאור אסתר וביני המשוחחים על פרידתם הצפויה שלבטח תגרום כאבים לילדיהם.

אהבתי את מבנה הספר הלא שגרתי, הפותח על מדרגות הרבנות, בהמתנה לגט, ומסיים בחופה כשרה בישראל, ובין לבין עולים וצפים זיכרונות חיים, בצורה לא כרונולוגית, באופן אסוציאטיבי, כמחרוזת רגעי אושר וכאב, הגורמת להרגיש בחוויית קריאה אחרת, הדומה לספונטאנית הקיימת בחשיבה האנושית שלנו.

תיאורי הנוף בספר הם יפים ומצלחים להדהד הלכי נפש: "... הבריכה שנוצרה ממי המעיין הייתה צלולה ויפה, ואפשר היה לראות לה את הקרקעית... צללתי כולי פנימה, בקושי נושם מהקור." הטבילה במעיין, מאפשרת להרגיש את הגוף והנשמה המבקשים אתחול מחדש, אולי כעת אפשר לצאת לדרך חדשה ושונה ובאמצעותה לצילול ולחשוף את הקרקעית העמוקה?

לספר הזה יש מטפורות נפלאות, הכתובות בקלות וללא אילוץ, כמו האפיזודה של ביני העושה מאמץ ענק לבנות סוכה קטנה ודחוסה, על גג הבית הראשון שלו ושל רעייתו, הנשקף אל נופי ירושלים, אך הרוח מעיפה את הסוכה, כשם הספר, מי שסוכתו נופלת, כסמל לבאות?

ספר מרגש וכואב, על החיים ועל תקווה לגאולה, שנותרה כמשאלה פתוחה.

» ביקורות נוספות של רץ
» ביקורות נוספות על מי שסוכתו נופלת