כמו כל אחיו האדם, שוויון 7-2521 נולד בבית הילדים ועבר כמה שנים לאחר מכן לבית התלמידים. בגיל חמש עשרה, התייצב ככולם מול המועצה המייעדת שבחרה עבורו מקצוע לחיים – מטאטא רחובות. הרי הם אלו היודעים טוב ממנו כיצד יוכל הוא לתרום לחברה, גם מבלי להכירו, את יכולותיו ורצונותיו.

אבל שוויון 7-2521 תמיד נבדל מהסביבה, הוא פושע, ופשעו הוא הסקרנות האנושית, הרצון לדעת. לאחר שנתיים של עבודה מפרכת וימים רפטטיביים להחריד, שוויון 7-2521 מוצא מערה ששימשה פעם את האדם הנאור, בזמנים שאסור להזכירם. הוא מתגנב אליה (לבדו!) ועורך שם ניסויים מדעיים, ובראשם ניסוי החושף בפניו את המצאת החשמל.

באותה העת, הוא מכיר את חירות 5-3000, נערה מבית האיכרים, אשר מזהה את אופיו הייחודי. בחברה בה אסור לאדם לפנות לאחר מלבד בפגישות קבוצתיות, ולגבר אסור לחשוב על אישה, לחייך או לדבר עמה, השניים אט אט מתקרבים.

שני הצעירים נאלצים לברוח אל היער הנטוש והמסוכן, שם הם מגלים בית מלא בריהוט וטכנולוגיה שלא פגשו מעולם, בית מהזמנים שאסור להזכירם. השניים למדים זה על זה, ועל עצמם, כאינדיבידואליסטים, שמה שכל אחד מהם חושב, מרגיש ורוצה, הוא הקובע, זה שיביא לחייהם אושר ומשמעות.

כדי להדגיש את התמה, היצירה מתוארת כלשון האדם, בגוף ראשון רבים. אין מקום לאדם היחיד בשפה, בתרבות ובחברה. הספר נקרא בכבדות, בין היתר גם בשל המשלב הלשוני הגבוה קמעה. אני מניח שהשימוש בגוף ראשון רבים צולח יותר בקלות בשפת המקור (אנגלית).

משל פשטני לטעמי, אם כי יתכן שהייתי יותר מתרשם ממנו לו הייתי קורא אותו לפני שמונים שנה (בתום מלחמת העולם השנייה).

שלושה כוכבים.

כמו כל אחיו האדם, שוויון 7-2521 נולד בבית הילדים ועבר כמה שנים לאחר מכן לבית התלמידים. בגיל חמש עשרה, התייצב ככולם מול המועצה המייעדת שבחרה עבורו מקצוע לחיים – מטאטא רחובות. הרי הם אלו היודעים טוב ממנו כיצד יוכל הוא לתרום לחברה, גם מבלי להכירו, את יכולותיו ורצונותיו.

אבל שוויון 7-2521 תמיד נבדל מהסביבה, הוא פושע, ופשעו הוא הסקרנות האנושית, הרצון לדעת. לאחר שנתיים של עבודה מפרכת וימים רפטטיביים להחריד, שוויון 7-2521 מוצא מערה ששימשה פעם את האדם הנאור, בזמנים שאסור להזכירם. הוא מתגנב אליה (לבדו!) ועורך שם ניסויים מדעיים, ובראשם ניסוי החושף בפניו את המצאת החשמל.

באותה העת, הוא מכיר את חירות 5-3000, נערה מבית האיכרים, אשר מזהה את אופיו הייחודי. בחברה בה אסור לאדם לפנות לאחר מלבד בפגישות קבוצתיות, ולגבר אסור לחשוב על אישה, לחייך או לדבר עמה, השניים אט אט מתקרבים.

שני הצעירים נאלצים לברוח אל היער הנטוש והמסוכן, שם הם מגלים בית מלא בריהוט וטכנולוגיה שלא פגשו מעולם, בית מהזמנים שאסור להזכירם. השניים למדים זה על זה, ועל עצמם, כאינדיבידואליסטים, שמה שכל אחד מהם חושב, מרגיש ורוצה, הוא הקובע, זה שיביא לחייהם אושר ומשמעות.

כדי להדגיש את התמה, היצירה מתוארת כלשון האדם, בגוף ראשון רבים. אין מקום לאדם היחיד בשפה, בתרבות ובחברה. הספר נקרא בכבדות, בין היתר גם בשל המשלב הלשוני הגבוה קמעה. אני מניח שהשימוש בגוף ראשון רבים צולח יותר בקלות בשפת המקור (אנגלית).

משל פשטני לטעמי, אם כי יתכן שהייתי יותר מתרשם ממנו לו הייתי קורא אותו לפני שמונים שנה (בתום מלחמת העולם השנייה).

שלושה כוכבים.