ביקורת ספרותית על הימנון מאת אין רנד

---

מי שקרא את כמעיין המתגבר ומרד הנפילים כבר הבין שגברת עליזה רוזנבאום לא מתה על קומוניזם ,היא מתעבת את הרעיון והשיטה הקומוניסטית כמו שרובנו מתעבים חרדל על הצ'יפס.
לדעתי היא לא מבינה ולא הבינה אף פעם מהו באמת קומוניזם מאחר והיא הייתה שטופת שנאה כלפיהם.
היא למעשה הפרופוגנדה האמריקאית הקלאסית כתשובה מוחצת לאלו שמעבר לים.
המנון נמנה עם אחד הספרים הדיסטופיים הטובים ביותר , שם העריצות נגד היכולת לחשוב ולהיות אינדבדואל ובעצם להיות אתה מנוהלת ע"י קבוצת האליטה.
הבעיה בספר היא אי יכולת ההפרדה של ראנד בין השנאה התהומית שלה ואולי זו לא הבעיה כי זה כלי השרת שבידה להפוך 2 קבוצות לקיצוניות ובכך לשרת האג'נדה שלה.

למרבה האירוניה, חברים בדימוס בכת שהיא יצרה עם מר נתנאל בלומנטל שכללה רשימה לא קטנה של אנשי רוח וחברה נוהלה על ידה ברודנות וסגידה עיוורת
ולכן אני הייתי נזהר מלקרוא את ספרי ראנד בצורה עיוורת. כי נראה שהרוח החופשית עליה היא מדברת בספריה נכונה רק לספריה.
ולכן הפילוסופיה שלה מאוד קיצונית והיא לא שונה הרבה מהעריצות הקומוניסטית שהיא בזה לה.

כמובן שהיא מדברת על נושאים שהקומוניזם ניסה לדכא כמו חירות מחשבית ונגד קיבעון , זה בא לידי ביטוי בשלושת הספרים שציינתי. אך עדיין אי אפשר להכליל את הקומוניזם כרוע מוחלט כפי שאי אפשר להגדיר את הקפיטליזם כטוב והנשגב.
ראנד לא הייתה שותפה לפרספקטיבה הזו.
הקפיטליזם שהיא חותרת אליו הוא בצורתו הקיצונית שממנה הנפילה היא הישר למלתעותיו של הסוציאליזם המחבק.

המנון בא להקים מחדש את חירות האדם, הוא ספר חשוב מאוד.
קריאה נעימה.

» ביקורות נוספות של לא מניה ולא מקצתיה
» ביקורות נוספות על הימנון