זה הספר הראשון של איין ראנד שאני קורא, וגם זה כי נתקלתי בו במקרה ואמרתי מפאת קוצרו שאנסה אותו. והקריאה בו הייתה חוויה מיוחדת במינה. קודם כל הספר נכתב עוד לפני מלחמת העולם השנייה ואחריה הוא שוכתב במעט כדי להתאימו קצת לרוח התקופה. ודבר שני הוא באמת קצר, והפתיעה אותי היכולת של הכתיבה להכניס כל כך הרבה רבדים ועומקים שונים בכל כך מעט רוחב יריעה.
ראנד כותבת נפלא, תמציתי, מיוחד, עם רעיונות מופלאים, והתרגום של הספר אמנם כנראה לא הצליח להעביר בדיוק את הרעיון של היחיד מול הרבים כמו שזה היה עושה באנגלית וזה נקרא ממש מוזר, אבל אחרי כמה זמן הקורא פשוט מבין את הפואנטה והקריאה זורמת.
הסיפור מתאר עולם פוסט אפוקליפטי בו החברה מנסה להחזיק את עצמה כמה שיותר חזק ביחד כדי שלא יחזור העבר שוב ויביא לשואה אנושית נוספת. הסיפור מכיל בתוכו המון אנקדוטות על עולם דיסטופי שכזה שבו לכל אחד יש רק משהו אחד שהוא יכול לעשות וככה מקימים חברה, והכל נעשה על פי החלטת החברה. עד שיום אחד גיבור הסיפור מגלה כמה דברים שנוגדים את כל תפישה עולמו והוא יוצא למסע אישי פנימי וגם חיצוני כדי להבין עוד.
ראנד מביאה מסר חדש לעולם כאז שבמפתיע מצליח לעבור גם היום, וזה כשלעצמו שווה. והדמויות שלה מקסימות, מרעננות, תמימות ופשוטות וזה יפה.
מזכיר כל מיני דומים כמו פרנהייט 451 אבל אלו נכתבו אחריו אז מעניין לחשוב עליו כראשוני - כנראה שאבה רעיונות מעולם חדש מופלא - שאותו לא קראתי אז לא ממש יודע.
תהנו...

















