שונאת שונאת שונאת להיכשל. ועכשיו אני נאלצת להודות בפה מלא: נכשלתי! לא הצלחתי לסיים את הספר "סוס עץ". ופליז אל תשפטו אותי כל כך מהר באמת שניסיתי הכול. קראתי 3 פעמים (מאדרפאקר!!) את הפרק הראשון, ביקשתי מא' שיקריא לי כמה קטעים. הבאתי את עצמי למצב זן ושום דבר לא עזר. המשפטים של קניוק שבורים, לא תמיד מתחברים זה לזה ומצאתי את עצמי בוהה בדפים כאילו אני מפענחת מפה של עיר לא מוכרת. כנראה שככה נראית חוויה של קריאה ראשונה בספר שכולו זרם תודעה.
הספר מספר (איכשהו הצלחתי בקושי רב להגיע לעמוד 257) את סיפורו בגוף ראשון של אמן בשם עמינדב סוסעץ. הוא מתאר את חייו, את תהליכי יצירתו, את המסעות שלו לפריז וניו יורק את הנטישה שלו את האישה והילדה. הספר מתמקד בניסיון שלו לצלם סרט על הוריו בתל אביב לפני קום המדינה ואת תופעות הלוואי שקורים לו בזמן עשיית הסרט. היה לי קשה לעקוב אחרי הדברים שמשתנים בפתאומיות, דברים רנדומליים כאלה של החלפת מחשבות באחרות (קראתי קצת בויקיפדיה על זרם התודעה וכנראה זה לא בשבילי) והיה גם משהו מאוד קר בסיפור שלו. הגיבור עמינדב סוסעץ הוא אדם שלא הייתי רוצה לקרוא את הסיפור שלו בכל מקרה כי הוא לא אדם טוב. הוא כאילו עוד אמן "מיוסר" ונרקיסיסט שאני מניחה שהציורים שלו הרבה יותר טובים מאיך שהוא מספר.
אז נכשלתי, אבל כישלון מפואר! אעבור לספר הבא :)

















