ביקורת ספרותית על כשניפגש שנית - רומן מאת קריסטין הרמל
ספר בסדר דירוג של שלושה כוכבים
הביקורת נכתבה ביום ראשון, 14 בינואר, 2018
ע"י לי יניני


קראתי את כל ספרי בית היוצר של קריסטין הרמל שתורגמו לעברית.

כתיבתה מחממת את הלב, מספקת לא מעט חומר למחשבה, ורעיונותיה מוצעים לקורא כמאפים מתובלים בתובנות וקלישאות מעולם החיים.

מן הראוי שלפני מרכיבי המילוי של הבלינצ'ס שהכינה לנו קריסטין הרמל, כדאי שאתייחס לבצק שעוטף את המילוי. לא?

מאוד אהבתי את הציור הריאליסטי שעל גבי הכריכה, בו ניצבת נערה בשמלה אדומה המשקיפה למרחקים, בתוך שדה ירוק, ובאופק שמיים נושקים לצבע הירוק, אך השמיים לא תכולים... לאחר שסיימתי את מלאכת הקריאה, הבטתי שוב על הציור המקסים הזה, ואכן יש בציור זה הרבה יותר ממה שהעיניים פוגשות במבט ראשוני.

אז איזה מילוי יש לנו במאפה הנוכחי?

אמילי אמרסון רווקה שכותבת טור בעיתון "קרייג", שהטור מתבטל העורך-בריאן מאייר נאלץ לפטרה. כשבוע ימים מיום פיטוריה, בבוקר יום שישי, בעודה מכורבלת במיטתה, צלצל הטלפון ומי מעברו השני של הקו? בריאן מאייר.

באותה שיחה, בריאן מאייר בישר לאמילי, על חבילה שהגיעה למערכת העיתון מגלריית אומנות ממינכן, וששמה וכתובתה מצוינים עליה. כל מטרת שיחתו אליה הייתה, כדי להתריע בפניה, שבימים הקרובים צפוי להגיע אליה שליח עם החבילה.

כעבור יומיים מופיע השליח עם החבילה ומה יש בתוך החבילה?

"אקוורל עשיר בטקסטורות, אישה עומדת בלב מה שנראה כמו שדה תירס, פניה גלויות ומשקיפות למרחק. היא לבושה בשמלה אדומה ששוליה פרומים ושרוולה הימני קרוע, והבעת פניה נחושה ועורגת גם יחד. צבע השמים ברקע סגול עמוק להפליא...." (עמוד 14)

הציור המקסים הזה מהווה את הבסיס לנובלה, משנה את חייה של אמילי, ובעקבותיו אמילי אמרסון יוצאת למסע שורשים. מכאן ואילך הסיפור מגולל על גבי שני צירי זמן הווה ועבר. סוג של כתיבה שאופייני לכתיבתה של קריסטין הרמל, ומזכיר את הספרים הקודמים שקראתי: "המתיקות שבשכחה" ו"החיים שנועדו לי".

תוך כדי המסע מתגלים פרטים על אמילי ומשפחתה. חייה של אמילי לא היו בדיוק צפיחית בדבש. אביה עזב את הבית למיאמי לטובת מזכירתו-מוניקה בת ה-24, ואימה נפטרה שאמילי הייתה בת שמונה עשרה. לאמילי היה קשר הדוק עם הסבתא, וגם היא נפטרה לפני מספר חודשים. לאביה היא נוטרת טינה ולא שוכחת שלא יצר איתה קשר גם כשאימה נפטרה.

אמילי כורכת למסעה את הקורא, והיא חוצה את האוקיינוס בדרך למינכן, פלורידה, אטלנטה, ג'ורג'יה ועוד. תוך כדי העלילה מתגלות לקורא עובדות היסטוריות על מלחמת העולם השנייה כגון: שבויים גרמניים שעבדו בחקלאות בשדות בארצות הברית, וברקע גזענות ועוינות לשחומי העור. באחד הקטעים מתואר לינץ' מזעזע שבוצע בנער, שכל מבוקשו היה שכר עבודתו ממעבידו.

כפי שכבר נכתב, העלילה זו מגוללת לקורא בשתי קפסולות זמן, ומאכלסת בתוכה שרשרת ארוכה של סודות, נטישות, טרגדיות, שקרים, אהבה ממבט ראשון, כמיהה, נאמנות, קנאה, דעות קדומות, משאבי סליחה, פשרות, לחיות את הווה, להביט לעתיד, מערכות יחסים, צער וגם ניסיון לתקן.

האם אפשר לתקן? לא בטוח? למזער נזקים? אולי...

העלילה כתובה בהווה בגוף ראשון, ובקטעי העבר בגוף שלישי. הסיפור מזכיר סרטים אמריקאים שהכול צפוי, לעיתים לא הגיוני ולא מציאותי, עם מרכיבים של רומן רומנטי וקלישאות.

למרות זאת, בכתיבתה היחודית של קריסטין הרמן, יש את אותו שביב אש, הגורם לקורא להעביר דפים מצד לצד מבלי להרגיש, וכשהזמן קצר, והמלאכה מרובה זה בהחלט מבורך.

מי שמכיר אותי יודע שיש לי ביטוי מיוחד לספרים מהזן הזה: ספרות קנ"ש-קראתי, נהניתי שכחתי.

עובדה היסטורית שנחשפתי אליה בזכות הספר הנוכחי הייתה, מחנות השבויים של הגרמנים ברחבי ארצות-הבית, במהלך מלחמת העולם השנייה.

ממליצה לאוהבי הספרים הקלילים, הז'אנר, ולקוראים שמתחברים לממחטות.

בשורה התחתונה: "האנשים שאנחנו אוהבים הם תמיד בדמנו, בלבנו, גם כאשר אינם בחיינו"
(עמוד 331)

לי יניני
הוצאת הכורסא, פרוזה תרגום, 351 עמודים, 2017
19 קוראים אהבו את הביקורת
אהבת? לחץ לסמן שאהבת




טוקבקים
+ הוסף תגובה
לי יניני (לפני חצי שנה)
רץ תודה. לכן יש כאן 3 כוכבים
רץ (לפני חצי שנה)
הרקע ההיסטורי מעניין, ההתכתתבות עם הציור האמריקאי של אותה תקופה, המבטא אגב את השפל הכלכלי ולכן השמיים צהובים, כסופת האבק שאפינו את התקופה. ההתכתבות עם השיר שמהוה את שם הספר - שניפגש שנית מעוררת נוסטלגיה, אבל הכתיבה לא משהו.
לי יניני (לפני חצי שנה)
חני תודה יקירה
חני (לפני חצי שנה)
נשמע קליל בהחלט !
לי יניני (לפני חצי שנה)
אפרתי 3 כוכבים....זה לא פירגון ממש. ספר בסדר ופחות טוב מהמתיקות שבשכחה
לי יניני (לפני חצי שנה)
מחשבות זה לא ספר על השואה בכלל....זה סיפור אהבה. זה ספר על ציור ממלחמת העולם השנייה.
הדבר היחידי שמזכיר את המלחמה הוא עובדת השבויים הגרמנים בארצות הברית
אפרתי (לפני חצי שנה)
לי, את ממש אמיצה, כזאת ביקורת מפרגנת להרמל!
מחשבות (לפני חצי שנה)
הרמל ביזתה את השואה.
לי יניני (לפני חצי שנה)
סקאוט - לדעתי נשים יהנו מהספר הזה הרבה יותר מגברים. תתיחסי לזה כמו "סרט בנות"
סקאוט (לפני חצי שנה)
כלומר, כוונתך שהוא מתאים בעיקר לנשים? וכן, ראיתי שכתבת ביקורת, אני אקרא אותה. (:

לי יניני (לפני חצי שנה)
סקאוט....הספר הזה לדעתי הוא מגדרי. על אחת וכמה לא עבור מחשבות שלנו.
לי יניני (לפני חצי שנה)
קראתי את המתיקות שבשכחה וגם כתבתי על כך כאן
סקאוט (לפני חצי שנה)
לי, את צריכה להוסיף בסוף: ממליצה לאוהבי הספרים הקלילים, הז'אנר, ולקוראים שמתחברים לממחטות.

לא ממליצה בשום פנים ואופן לשונאי הרמל וכאלה שחושבים שספריה הם זבל מופת. בעצם..אני לא ממליצה למחשבות, מחשבות, הרחק נפשך מן הספר!"

D:

בכל אופן, קראתי רק ספר אחד שלה " המתיקות בשכחה" ונהנתי ממנו מאוד. קראת אותו? מה דעתך עליו?





©2006-2018 לה"ו בחזקת חברת סימניה - המלצות ספרים אישיות בע"מ