ביקורת ספרותית על פחד מאת סטפן (שטפן) צווייג
ספר מעולה

---

למה, למה, למה, שטפן? למה לא נולדתי באוסטריה של 1925, רק בשביל הסיכוי הפעוט לשבת איתך על איזו ציגרטה ליד האח, או על איזה קוקטייל דלוח בעיירת נופש, ולדבר על כל הדברים האלה שאתה כותב עליהם בחתיכת כישרון מטורף לגמרי? הייתי שוכחת לך את הרומנים המפוהקים והמייגעים שיצאו בהוצאת 'מודן', כמו "קלריסה" או "הנערה מהדואר", אלא מניחה בינינו את הספרונים הקטנים האלה של 'תשע נשמות', והייתי מוכנה לקרוא אותם יחד איתך שוב ושוב ושוב.

הספרונים האלה הם פנינים, ממתקים, עוגיות מזל שעשויות מאיזה סם חדש, וכל אחד מהם הוא חתיכת צליפה ספרותית, פסיכולוגית, שומטת לסתות, וכמה כיף שיש לי עוד לא-מעט כאלה לקרוא. כשקוראים את צווייג יש תחושה שבמקביל למילון ולאנציקלופדיה, צריך להיות גם ספר עם ערכים כמו "אהבה", "מוסר", "אשמה", "בושה", "משפחה", "מלחמה", בקיצור – חומרי היסוד של החיים – ותחת כל ערך יופיע סיפור אחד של צווייג, שיגדיר ויתאר את התמה ואת הסוגייה בצורה הכי מזוקקת שאפשר.

כאן, זה פחד. אחרי "מרד המציאות" ו"24 שעות בחיי אישה" (המדהימים), ניגשתי אליו בעצמי עם פחד – פחד להתאכזב, פחד לפגוש איזו עמדה מוסרנית, פחד להשתעמם – אבל לא ולא. קיבלתי כמה עשרות עמודים קטנים ומהוקצעים, כמו שאני אוהבת, שבלתי אפשרי לא לקרוא אותם בנשימה אחת עצורה, בעיניים מתרוצצות במתח ובהערצה, שעוסקים בחצר האחורית של החוויה האנושית והנפשית. צווייג לא מתאמץ לתאר את הדמויות שלו או להעמיק בהן יותר מידי, אלא פשוט נותן להן להתנהג ולהיות – כאילו סומך עליהן שמעצם היותן אנושיות, הרפש והיופי יצופו כבר מעצמם, וכאן יימצא העומק האמיתי.

מופלא.

» ביקורות נוספות של
» ביקורות נוספות על פחד