הרבה זמן שלא קראתי את צוויג. למזלי השגתי כמות נחמדה של ספרים (בפורמט דיגיטלי) שלו, אז אוכל למקבל איתו ספרים אחרים.

הספר הנוכחי לא השפיע עליי. כלומר הוא כתוב לא רע, והכל שם יחסית בסדר, אבל לא ממש התחברתי רעיונית לספר בכלל ולפואנטה הסופית בפרט.

ראשית לעניין הפחד, לא הרגשתי איזו הזדהות עם הדמות המפחדת, ולא עם כל התהליך שאמור היה לגרום לה לפחד. דווקא כן חשבתי שאתחבר, וכן ציפיתי לאיזה רגש עסיסי כי פחד אחרי הכל, אבל לא. אולי זה שלי, אבל חוץ מקצת מתח ואולי לחץ קטנטן, לא היה כלום.

אני זוכר שצוויג יודע לתאר רגשות, לכן קצת חיפשתי אותם.

ולעניין הפואנטה, לגורם הרשמי של הפחד שאפף את הדמות, נע. חלש. לא היה לי כלכך אכפת כי בכל זאת 50 עמ' שנקראים פה ושם בחטף לא סבלתי או משהו, אבל לא הייתי נהנה אם הייתי מפנה לספר איזה זמן מיוחד.

ככה או ככה ספר נחמד, אבל זהו, הוא נשאר שם.

הרבה זמן שלא קראתי את צוויג. למזלי השגתי כמות נחמדה של ספרים (בפורמט דיגיטלי) שלו, אז אוכל למקבל איתו ספרים אחרים.

הספר הנוכחי לא השפיע עליי. כלומר הוא כתוב לא רע, והכל שם יחסית בסדר, אבל לא ממש התחברתי רעיונית לספר בכלל ולפואנטה הסופית בפרט.

ראשית לעניין הפחד, לא הרגשתי איזו הזדהות עם הדמות המפחדת, ולא עם כל התהליך שאמור היה לגרום לה לפחד. דווקא כן חשבתי שאתחבר, וכן ציפיתי לאיזה רגש עסיסי כי פחד אחרי הכל, אבל לא. אולי זה שלי, אבל חוץ מקצת מתח ואולי לחץ קטנטן, לא היה כלום.

אני זוכר שצוויג יודע לתאר רגשות, לכן קצת חיפשתי אותם.

ולעניין הפואנטה, לגורם הרשמי של הפחד שאפף את הדמות, נע. חלש. לא היה לי כלכך אכפת כי בכל זאת 50 עמ' שנקראים פה ושם בחטף לא סבלתי או משהו, אבל לא הייתי נהנה אם הייתי מפנה לספר איזה זמן מיוחד.

ככה או ככה ספר נחמד, אבל זהו, הוא נשאר שם.